מנין נטלו היהודים האלה את הכח המיוחד למסירת נפשם? מנקז מן השעה המרה והגורלית! מן ההכרה והידיעה שהשעה מחייבת מסירות נפש!

גם חכמינו פסקו להלכה שכל המצוות שבתורה אם כופים על האדם שיפר אותן — מותר לו, פרט לכפיה לעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכת־ דמים שעליהם חל הכלל: "יהרג ואל יעבור". ואולם בשעת הגזירה, בשעה שמלכות זרה ואויבת מתנכרת לישראל וגוזרת עליהם — מתוך כוונה להתגרות בהם — לעבור על המצוות — אסור לעבור על המצווה הקלה ביותר ואפילו מנהג שנהגו ישראל.

כנסו למידע כאן איזה צדיק נפטר היום

והחלוקה הזו נמצאת גם בהרגשתו הנפשית של האדם. באוירה של אימה כללית מהבהב הניצוץ היהודי אפילו בלב יהודי שהתרחק מן היהדות ואינו נמנה על שומרי־תורה.

ולכן, כתבה התורה t ״ובכל מאדן*״ — אחרי ״ובכל נפשך״ — בהיותה משוכנעת ש״בכל נפשך" זהו השלב הגבוה ביותר אבל עם זאת גם המקובל ביותר על הלב. אחרי ככלות הכל — למות על קידוש השם — ענין של רגעים ספורים הוא והחלטה בת־רגע של אדם יכולה לחרוץ את גורלו ומשפטו בעולם הזה ובעולם הבא ועל זה אמרו חז״ל: "יש קונה עולמו בשעה אחת״. (עבודה זרה) מה שאין כן — ממונו של אדם. אדם בהול וחרד על כספו. כאמור כבר למעלה, הוא דואג לכספו ושומר עליו, הוא חס על ממונו שלעתים חביב עליו יותר מגופו. הכסף עמו בכל עת והחלטה בנוגע לכספו שהחליט עכשיו — עלולה להשתנות אצלו בעוד רגע.

באה התורה ומדגשת שיש לאהוב את ה׳ בכל מאדן — בכל ממונן — הכסף הוא קנינו של האדם. אין הוא בא — בדרך כלל — בלי יגיעה. האדם עמל ויגע על הכסף עד שהוא רוכש אותו. האדם מרגיש את עצמו באופן טבעי "בעל־הבית" על הכסף. הממון יכול להיות לא רק אבי כל חטא באם הוא מנוצל לרעה, אלא חלילה לעקור ממוחו של האדם את המחשבה של קיום אלקים בעולם שהוא המשפיע טובה וברכה לאדם. נמצא, שרק אם האדם נותן את כספו למען אהבת הבורא הוא מוכיח שאהבתו היא שלמה ללא רבב ודופי. הוא מחזק בלבו את אמונתו והוא מאשר בפומבי שהכסף בא לו מעם ה/ מוקדש לשמו ולכבודו.

כנסו לקרוא על תפילה לשמירת העיניים

ולא רק בנתינת כסף מוכיח זאת האדם. יותר מכן הוא מוכיח זאת באם הוא לא מקבל כסף. כל צוררי ישראל — בנסותם להעביר יהודים על דתם —נקטו בתחילה באמצעי פיתוי שאם היהודי יסכים להמיר דתו יוענק

לו עושר. הפיתוי הזה לא הצליח. היהודי לא מוכר אמונתו בכסף. נמצא שהממון קשור קשר אמיץ עם הנפש והאדם היודע לכבד את כבוד עצמו ואוהב את ה׳ בכל מאדו — ממונו, מקדש שם־שמים, יום־יום ושעה־ שעה. —

תשובה משכנעת ביותר ורחשי־תודתי על כך.

איך מגיעים לאהבת הבורא בלב ונפש?

אני יודע כבר מה הם האמצעים שעל ידם יש בידי להגיע לאהבת הבורא ברוך הוא. ברם, שואל אני את נפשי: מי יספק את האמצעים הללו? מה הן הדרכים לרכישת האמצעים שבאמצעותן מגיעים למטרה התכליתית ?

התשובה, ערוכה היא לפניך: לימוד התורה וקיום מצוותיה.

* * *