התפלה

בפרשת ״שמע״ אנו מצווים לאהוב את ה׳ בכל לבבנו — בפרשה זו ישנה תוספת קסנה: "ולעבדו בכל לבבכם", האם יש סשנזסות לתוספת הזו?

נגעת בשאלה חשובה. ובכדי לא להרבות בהסברים הבה נזדקק שוב לדבריו של הגשר הגדול רבנו משה p סימון חה לשונו:

"מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר: ועבדתם את ה׳ אלהיכם (שמות כ״ג כ״ה) מפי השמועה (כלומר דבר שנמסר מפה לפה ממשה רבנו) למדו ש״עבודה" זו — היא תפלה, שנאמר: "ולעבדו בכל לבבכם" (דברים י״א י״ג) אמרו חכמים: איזו־היא עבודה שבלב — זו תפלה".

מאמר בנושא לחזור למספר האחרון שהתקשר

(רמב״ם הלכות תפלה, הלכה א׳)

אכן, משמעות חשובה מאד. משחר ילדותי הורגלתי בתפלה שלש פעמים ביום: שחרית, מנחה וערבית. לא פעם הרהרתי לעצמי שיש בה בתפלה — לעתים — חד־גוניות. אני מתפלל וחתר ומתפלל אותם הדברים מדי יום ביומו והם נכנסים לשיגרה מסוימת. יודע אני שהרהורים אלה אינם בריאים. אף על פי כן, מצטער אנוכי מאד, על שאין בידי להמנע מהם. התוכל איפא לעזור לי להחלץ מהרהורים אלה, על ידי שתעמיד את הדברים באורם הנכון?

אינך היחיד החושב כך ואולם הסיבה היא על שאין הם מתעמקים בתפלה על מנת לחוש בה חידוש בכל יום. לו הקדשת שימת לב יתירה לדברים שאתה מוציא מפיך ומזהה אותם עם מאורעות בחיי יום־יום שלך ושל הצבור — היית מוצא בתפלה מקור של עונג. הרב קוק ז״ל מנסח בכתביו את הדברים במשפט קצר: "לפני התפלה צריך להרגיש את הצורך של התפלה ואת העונג של התפלה".

-צריך להרגיש/ אבל איך מרגישים? להרגשה — יש צורך בהכנה נפשית והסיבות שמניתי בשאלתי הקודמת מונעות הכשרה שכזו ? ובכלל, האס התפלה אינה צריכה להיות אישית מותאמת למשאלות והצרכים האישיים של האדם?

יש צדק רב בשאלות ששאלת. הבה ואשיבך עליהם. ובראשונה ציין נא בזכרונך את הדברים הבאים:

עד לתקופת עזרא הסופר לא היה סדר תפלות מגובש, האדם היהודי התפלל בשעת צורך כפי שידע לבטא צרכיו ותודתו לה׳ בלשונו. ואולם "כיח שגלו ישראל בימי גבוכדגצר הרשע, נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגויים. ואותם הבנים נתבלבלה שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה׳ וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צרכו בלשון אחת אלא בשבוש.... ומפני זה כשהיה

אחד מהם מתפלל׳ תקצר לשונו לשאול חפציו׳ או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקודש׳ עד שיערבו עמה לשונות אחרות". כשראה עזרא הסופר מנהיג ישראל בגולת בבל, מצב דברים זה׳ הבין כי המצב עלול להביא להתבוללות של העם ולשכחת האלהים ואז התקין סדר תפלת "שמונה עשרה": "כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן במהרה".

מידע שיש על נפילת שן בחלום

(רמב״ם הלכות תפלה, הלכה ד׳) התפלה כפי שהיא סודרה ע״י עזרא וחבריו שהיוו את המוסד: "אנשי הכנסת הגדולה״ — נשארה בנוסחתה עד היום הזה — דבר זה עצמו מוכיח עד כמה נתקבלה התפילה על לב בני־ישראל. התפלה בשפה העברית שמרה על היחוד הלאומי של עמנו. לכל מקום שנתגלגל היהודי ולמד את שפת יושביו — נשא תפלתו רק בלשון־הקודש.

עובדה זו — צריכה להיות אחת הסיבות הגורמות תענוג בתפלה; ההכרה כי היא שומרת על הגאוה היהודית והלאומית.

ברם, זה רק פרט אחד — ולא החשוב ביותר — במערכת הסיבות המייחדות את התפלת

עיקרה הראשון של התפלה היא יצירת קשר קבוע עם הקדוש ברון• הוא. מכור לך אמרנו למעלה שהקדוש ברוך הוא — הוא אבינו — וכך אתה מתבטא בתפלה: ״סלח לנו אבינו כי חטאנו״ — ועם אבא מקיימים קשר יומיומי קבוע? מרגישים צורך נפשי להעלות בפניו בעיות יום־יום המטרידות את לבנו וגחלות מנוחה מנפשנו. מרגישים צורך פנימי עמוק לספר לו בסיפוק ובשמחה על הצלחה בחיים ואקוף את ההצלחה הזו לזכותו של הקדוש ברוך הוא. פירוש הדברים: להודות לו על כך. התודה הזו מקבלת בכל יום גוון אחר והרגשה אחרת — הכל בהתאם לתנאים והמסיבות. התפלה היא גם הגשת משאלה להקדוש ברוך הוא וגם נותנת — בה בעת — הרגשה של פורקן ורפיון־מתח. האדם מרגיש אחרי התפלה שלבו הכבד עליו נתרוקן והוקל לו — למרות שמכאוביו׳ למשל׳ לא פסקו ובו ברגע לא חל עדיין כל שינוי.

לא לחנם נכללה התפלה ב״קריאת שמע״. יש לה קשר — ישר עם ההטפה שב״קריאת־שמע" להכרה ביחודו המלא של הקדוש ברוך הוא.

ולכן היא גם כוללת סקירה כוללת של מאורעות היסטוריים שקבעו את גורל אומתנו ובעיקר! גאולת מצרים.

התפלה גם באה במקומם של הקרבנות שבטלו עם חורבן מקדש ראשון. ("תפלות כנגד תמידים (תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים) תקנום״ — ברכות כ״ו:). שכלול בהרעיון שאמר הנביא "ונשלמה פרים — שפתנו" (הושע י״ד).

התפלה גם באה למלא צורך נפשי פנימי של האדם — לשפוט את עצמו ואת מעשיו יום־יום ולהתבונן אם ראוי הוא להתפלל לפני הקב״ה. נחוץ לאדם לחדש התבוננות זו כשם שהוא סועד סעודתו וישן שנתו יום־יום.