והיה כי יביאד

"והיה כי יביאך ה, אל ארץ הכנעני באשר נשבע לך ולאבותיך ונתנה לך והעברת כל פטר רחש לה׳ וכל פמר שנר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה׳. וכל פטר המור תפדה בשה ואט לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה. והיה כי ישאלך בנך טהר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים מבית עבדים. ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה׳ כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה על כן אני זובח לה׳ כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך. כי בחוזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים".

מאמר בנושא הודיה לבורא עולם לנשים

הגענו לפרשה האחרונה בסדר -ארבע פרשיות" של תפילין. הפרשה מפרטת את פרטי המצווה של פדיון בכור-אדם׳ דין בכור בהמה ועריפת פטר חמור או פדייתו וזאת על שום קשיות לב פרעה כאמור: -ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה׳ כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם עד בכור בהמה -— על כן אני זובח לה׳ כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה". בכדי לתת משנה־תוקף לסמלים המזכירים את יציאת מצרים חוזרת התורה ומכפילה את דבריה ומסכמת: -והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך — כי בחוזק יד הוציאנו ד׳ ממצרים".

מידע שיש על חלום על נפילת שן

ומאז קם הייחוד הלאומי של עם ישראל. עוד קודם לכן שמרו על ייחוד זה. -שלא שינו שמם׳ שלא שינו לשונם — שהיו גדורין מן העריות". סייגים אלה שמרו בקפדנות על דמותם של צאצאי האבות: אברהם, יצחק ויעקב. ברם, זה לא היה מוגדר כחובה אלא כהסכמה הדדית של שבטי ישראל בגולת מצרים. אולם כל הסמלים שהוזכרו כאן ובפרט פרשת הבכורים, לבד מה שצוין כבר, הרי הם מכריזים על יהדותנו בזה שאין להם דוגמה בכל אומה ולשון — אפילו אלה ששאלו מאתבו עיקרים דתיים ועשאום לנחלתם — וכי אצל מי מבין האומות פודים בכור ז ומי מביניהם מקיים את הנוהג של הנזרות מחמץ ואכילת מצה ? רק העם היהודי מקיים את הצו האלהי הזה—הכתוב בתורה. ומי מביניהם מניח תפילין? אף אחד לא• ולכן רוכזו בפרשיות התפילין כל העיקרים המבליטים את היהדות, כגורם של אמונה באל אחד. הן, שמת לבך לכך שבכל ארבע הפרשיות לא דובר על "מצוות שבין אדם לחברו" ואך ורק דובר בהם על עיקרים ש״בין אדם למקום". זוהי המגמה של הפרשיות שבתפילין. כי האדם המאמין בתום לב, רואה ממילא את המצוות ש״בין אדם לחברו״ — מצוות חיות ומלאות תוכן בהיותן צמודות ל״מצוות שבין אדם למקום".