הדרשה

מזה ומן מקנן בי הרעיון שהדרשה שאשא בחגיגה שיערכו לכבוד היזם הגדול שבו אגיע למצוות, אחבר במאמץ עצמאי. הרושם שדרשת נער בר־ מצוה עושה על השומע מתנדף לעתים קרובות, בעמיה של ההרגשה הבולמת שהילד חתר אחרי מה שאחרים הכתיבו לו והמליצות הרמות אינן הולמות את אישיותו, כאילו היה לבוש חליפה שהיא למעלה ממדתו. התאבה לסייע לי במשימה זו ולקבוע את הקויס הכלליים והנקודות היסודיות של הדרשה ?

בחפץ לב.

ובס עם גשתך להכין את הדרשה, עליך להכתיר את הדרשה בשמות־ תואר. זכות קדימה עליך לתת להורים. אתה פונה׳ איפא׳ בדבריך אל: ״הורי היקרים״!.

את יחם החיבה שלך כלפיהם יכול אתה לשנות. אם השם! "יקר" פשוט מדי לגביך, תוכל לפנות אל 1 "הורי החביבים" או "הורי האהובים", מקובל גם לפתוח במילים: ״מורי ורבותי״ — נכון גם לחלוק כבוד לקרואים שהוזמנו ובאו להשתתף במסיבת הבר־מצוה. עליך, איפא, לפגות

אחרי "הורי היקרים" אל "אורחי החשובים" או "אורחי המכובדים" ואם חברים לד בקרב קהל המתמנים ואתה רוחש להם אהדה, נכון הוא שתכלול גם אותם בפניה שלך ולקרוא בשם: חברי וידידי!.

מאמר בנושא נשיכת כלב בחלום

עכשיו אחרי שיצאת מן המבוך של "שמות תואר", עליך לגשת בכובד ראש לגוף הדרשה. בראש וראשונה עליך לציץ את העובדה היסודית שהנה במלאת לך שלש עשרה שנה חל מפנה בחייך. בעוד שעד יום הולדתך השלש־עשרה היית קטן ופטור מקיום המצוות, הנה עם מלאת לך שלש עשרה שנה אתה נהיה ב״יום ההולדת" לאדם גדול. הראוי לשאת את התואר: מבוגר. ואתה מתחייב ביום זה לקיים את המצוות שאתה חייב בקיומן.

אחר־כך עליך לעבור לנושא: תפילין. יודע אתה שזו המצווה המסמלת את היותך לבר־מצוה. מן המצווה הזו של הנחת תפילין היית פטור לגמרי עד שהגעת לגיל שלש עשרה. בעוד שאת המצוות האחרות קיימת גם עד כה. שמירת שבת, אכילת מצה, שמיעת תקיעת שופר וכו׳ וכר. בדיני תפילין למדת: מדוע אגו מניחים תפילין ומה מסמלים התפילין לעם ישראל ז רעיון זה תוכל לשלב במסגרת הדרשה. אס יש לך רעיון מקורי—מהטוב.

אם אתה נושא את הדרשה ביום השבת. מן הראוי שתקדיש מילים ספורות לפרשת השבוע. טול פסוק מן הפרשה ופרש אותו כהלכה. תוכל להסתייע בפירושים של פרשני המקרא ורש״י בראשם. עליך כמובן׳ למצוא את הקשר שבין הרעיון שאתה מביע בפסוק ובין המאורע שחל בחייך. אין זה דבר המהווה קושי. יגעת — ומצאת. להלן עליך לציץ את המחיצה המבדילה בין העם היהודי לבין אומות העולם שאנו מקיימים את התורה והם — לא.

אי אפשר לך להתעלם מן השואה האיומה והנוראה שקרתה לנו. הן, שמעת בודאי על מעשי הנאצים שהשמידו ששה מיליונים מבני העם היהודי. אין ספק, שביניהם היו גם קרובי משפחתך ועליך להעלות את זכרם במעמד מרומם זה. כשיצאו ישראל בגולה אחרי חורבן הבית זקפו ידיהם ונשבעו: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". ואחרי אסון כל כך נורא שארע לעם ישראל, רשאים אנו לזקוף ידינו ולומר: "אם אשכחך שואת אירופה —־ תשכח ימיני".

ציון מרכזי בדרשה: תקומת — ישראל. תוכל לציץ את

סמיכות — הפרשיות שבין השואה הנוראה — שמגעה בעמנו על שלא היה לו בית לאומי משלו וישב על אדמת זרים ובין זרים בגלות — ובין הנס שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא שהיה בעזרנו להניס כל אוייב ומתנכל. הוא הכניס רוח הקרבה בלב הבנים הצעירים ועזר לקומץ המעטים להתגבר על ההמון הרב של האוייב שרצה להשמידנו ולגרשם מעל אדמתנו, וכבימי החשמונאים כן גם בימינו חזר ונשנה המחזה של עמידת מעטים נגד רבים. העלה על נס את רוח הגבורה של הבנים שנפלו שלא היו לפניהם שיקולים אישיים בצאתם להלחם, אלא רק טובת העם לבדה עמדה לנגד עיניהם.

בטרם סיימת — השמר פן תשכח את החובה האנושית הנעימה להודות לאבא ואמא וכן לסבא וסבתא (אם הם נוכחים בחגיגה) על כל אשר ץ3שו עמך בגלותם כלפיך אהבה ומסירות ועל אשר טיפחו ויטפחו אותך. הבטח להם כי ירוו ממך נחת וששון ומצאת חן בעיני אלהים ואדם.

תן תודה לאורחים שחלקו להוריך ולך כבוד רב בבואם לקחת חלק בשמחתך וסיים בפסוק מתאים מתוך דברי הנביא — שהפטרת נו על

הפרשה — המביע תקוה לישראל למשלז "ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עוולה לענותו כאשר בראשונה״ (שמואל ב׳ פרק ו׳ — הפטרת פרשת שמיני) אמן ואמן! פסוקים דומים תוכל למצוא בכל הפטרה והפטרה והם אשר נותנים את אות הסיום לדברים אשר אמרת.

מידע שיש על פרקי תהילים להצלחה במבחן

♦ ♦ ♦

ואולם בזאת לא אמרת די. עליך לרשום לפניך כי כמו שיש טעמים וצלילים לפרשיות התורה ופרקי הנביאים — כך גם יש לדרשה צלילים וטעמי־מקרא ובה במדה שתסיק את הצלילים הנכונים — כן תגדל הצלחתך.

האם בדיבור פשום קיימים צלילים ? למה אתה מתכוון ?

בדיבור הפשוט קיימים צלילים .נכח. לכך אני מתכוין. חכמת הדיבור והנאום — אמנות היא. התוכן והצורה — שניהם קובעים את השלמות של הנאום. יש לך pw נאה ומלא רעיונות יפים ובאין עסו צורה —

אין כל סיכוי שיתקבלו על אוזן השומע, כמו שצורת דיבור גאה שאין עמה תוכן בדוגית אף היא לכשלון.

ראשית עליך לציץ לעצמך שכל מלה היוצאת מסיך — אל תוציאנה בחטיפה. היה מוגה את המילים כאילו הן מעות. הווה אומר דבריך במתינות ובכובד ראש.

טבעי הוא שבסיומו של כל משפט קולך משתפל ויורד ואז — המילה המסיימת את המשפט נשמעת בקול נמוך — כדי למנוע תקלה זו הגבה קולך קמעא בסיומו של כל משפט.

תן ריוח קט בין פרשה לפרשה. אתה אחר כוחות לקראת ההמשך ומאפשר •לשומעיו לתת לבם לדברים שאמרת בפניהם. אולם׳ זכור ואל תשכח שלא לתת להם חומר למחשבה שזכרונך בגד בך ואינך יודע להמשיך. גם ההפסקה הקלה שבין פרק לפרק צריכה להיות במשורה.

דיבורך יהא חי ותוסס ובנעימה. השאלה צריכה להיות מודגשת בנעימתה כשאלה והתשובה — כתשובה.

כשאתה מדבר למשל על השואה האיומה, קולך יהא חבוק ומאופק מאד והרושם — כאילו דמעות חונקות את גרונך. דבר בשקט, כמעט בלחש, אולם בזעם ובכאב רב. תן מבע גם לידיך, הן תעזורנה לך לבטא ולהשלים את מבע פניך ומבטא שפתיך.

ובדברך על נס־התקומה ומסירות הבנים יורגש בנעימת הדברים העוז והגאון הממלאים את לבך ורוח הגבורה המפעמת בך — בהעלותך את זיו גבורתם. בדברך על המצוות תן מבע להתלהבותך וכנותך ביחם לקיום המצוות.

כשאתה מודה להורים או לאורחים עליך לרכך את קולך ולהחדיר בו נימה של לבביות ואהבה ולהעלות •<ל פניך סבר־פנים של רצון־טוב ושמחה בעת הסיום המביע תקווה ואיחולים טובים.

הוא אשר אמרנו. גם לדרשה צלילים ובמדה ותוכל להפיק את הצלילים הללי כראוי וכיאות — הצלחתך מובטחת לך מראש.