13מתונים בדין, 14והעמידותלמידים הךבה,
כדאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו, וגיהנם פתוחה לו מתחתיו (סנהדרין דף ז׳ עמוד א׳).
פשיטא דבעי מתינות לדיין שיוציא לאור משפט צדק, אלא מתונים לשון המתנה הוא, והן אמרו בעון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין, וביטול תורה חרב וביזה רבה, ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלין לחמם במשקל (שבת דף לג׳ עמוד א׳), לאלו כל הטעמים בהחלט יש לדיין לחשוש מלהשהות הדין.
אבל רש״י (שם) דקדק לפרש עינוי הדין, שמאחרין הדיינין לדונו, ולא לשם שמים, אלא לאחר שהוברר להן הדין משהין אותו עכ״ל, אבל כל שלשם שמים ישהה הדין אפילו הרבה, לית לן בה.
מלבד בדיני נפשות שאם ראה צד לזכות יזכה בדין מייד, אבל אם ראה לחייב ישהה הדין לילה, שמא ימצא טענות להפך לזכות (סנהדרין דף לב׳ עמוד א׳).
נקט לשון העמידו, כי הרך צריך תמיכת הגדול בהולכו, ר״ל שעומדים הם בכוחות עצמם בכללי לימוד התורה, ועיקר הלימוד שיודעים הם להבין דבר מתוך דבר, ומיקרי נבון דבר (סנהדרין דף צג׳ עמוד ב׳).
16ועעזו סיג לתורה:
כנסו למידע כאן משפטים על שבת
שמעון הצדיק היה משת־י כנסת הגדולה. הוא היה אומר, ואם כך היה בזמנם שדעתם הייתה רחבה, ורק אחד מאלף הוא ראוי להוראה, כל שכן שאנו אין לנו לעשות סייג לתורה מדעתנו, וכך תראה שכתבו הרבה מהאחרונים, וכן כתב בשו״ת יביע אומר (חלק ז׳ אורח חיים סימן לז׳) שאין לנו לגזור מלבנו גזרה חדשה שלא גזרו חכמינו זכרונם לברכה.
ומהפסוק הנ״ל משמע שבנשים גם לא אחד מאלף, שנאמר ואקוה בכל אלה לא מצאתי (שם), וזה קשה דמצינו נשים הרבה שאפילו שיחה שלהן צריכה לימוד (בבא קמא דף לח׳ עמוד ב,), וכל שכן באמהות.
ולכן יש מי שפירש מאי דקאמר שלמה בנשים שבדורו מיירי, וגם זה קשה לי, למה יצמצם דיבורו באותן נשים, הן ספרים ברוח הקודש נאמרו, והוא עצמו שיבח את נעמי ורות וקראן אשת חיל (פסיקתא זוטרתא רות ד״ה דע כי יש), לכל הנ״ל צריך לומר כי בהוראה מיירי, ובנשים שבדורן ישראל צריכין להם, ומשפט תומר דבורה אחד הוא, והיה זה גנאי לישראל שאשה מלמדתן תורה (אליהו רבה פרשה י׳ ד״ה ברוך המקום).
סייג היא הגזרה, ואין גוזרים גזירה לגזירה, וקדמו להם חכמים לעשות סייג לתורה, והראשון לעשות סייג לתורה היה האדם באומרו לחוה איסור נגיעה בעץ, שנאמר אמר אלהים לא תאכלו ממבו ולא תגעו בו, (בראשית
I ד V: - T ״ :••••: • : /
כנסו לקרוא על הודיה לבורא עולם להורדה
פרק ג׳ פסוק ג׳), אבל לאדם אמר האלהים ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בראשית פרק ב׳ פסוק יז׳), ולא הזכיר איסור נגיעה כלל, וכיון דלא אמר אדם לחוה כי רק סייג הוא איסור הנגיעה, הצליח להכשילה הנחש שדחפה לעץ ובאה לידי נגיעה, ומה שאמרו כל המוסיף גורע (סנהדרין דף כט׳ עמוד א׳), הא כאדם, היינו כשאין מודיעין כי סייג הוא.
על שלשה דברים 18העולם עומד,על התורה
TT •TJ TJ"
ימים, זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים, ולא שמשו בו אלא שמונה עשר כהנים גדולים, ושנות רשעים תקצרנה, זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים, צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום, מכאן ואילך צא וחשוב, כל אחד ואחד לא הוציא שנתו (יומא דף ט׳ עמוד א׳).
ומצינו שזכותו של שמעון הצדיק עמדה לדורו ביום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו (יומא דף סט׳ עמוד א׳), וכן בימיו גורל היה עולה בימין, ולשון של זהורית מלבין וכו׳ (מסכת יומא דף לט עמוד א׳).
ונראה כל שנאמר בו צדיק היינו שהדור צריך לו, כיוסף הצדיק שהיה פרנס לדורו, ולכן מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיהו פרק נד פסוק א׳), דכל זמן שקיים מגן הוא על דורו, וכן דרשו הןש בה עץ (במדבר פרק יג׳ פסוק כ׳), עץ הוא איוב ששנותיו ארוכות כעץ ומגן על דורו (בבא בתרא דף טו׳ עמוד א׳).
ויתכן לזה הטעם שלא הגן נח על דורו אמר רבי יוחנן נח אי׳עז צדיק תמים הןה בדרתיו (בראשית פרק ו׳ פסוק ט׳), בדורותיו ולא בדורות אחרים (סנהדרין דף קח׳ עמוד א׳), כי לשיטתו צדיק היינו בכל דור שיהיה.
18וגם לקמן (משנה יח׳) אמר בענין אחר על שלשה דברים העולם עומד, וראה שם אשר כתבתי לבאר, ויש הגורסים שם העולם קיים, ונראה דלשון עומד היינו בכל שעה, וקיים לאותה שעה בה מיירי, ושם כתבתי משל לביאור ההפרש ביניהם.
20ועל העבודהןעל גמילות חסדים: עבודת הקורבנות אי אפשר לה מבלעדי התורה, דאיך ידעו העבודה מבלי התורה, ואם אין עבודה אין כפרה ותגדש סאת חרון האף בעולם, ואמר רבי אלעזר, מזבח מזיח ומזין מחבב מכפר, היינו מכפר היינו מזיח, מזיח גזירות ומכפר עונות (כתובות דף י׳ עמוד ב׳), וגמילות חסדים כפשוטו, וכל קיום הנבראים גמילות חסדים הוא, כי כך דרך הטוב להיטיב לזולתו בכדי שיקבלו התחתונים שכרם (בית עולמים דף קכח׳ עמוד ב׳ ד״ה יתיב), כי אמרתי עולם חסד ןבנ.ה (וזהלים פרק פט׳ פסוק ג׳), הנה במוטב ת