תו־בה שיחה
ובעבור שיחה יתרה יש מי שגם מפסיד, כאותו מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת, והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות, ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו, אמרה חדא לחברתה חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם, אמרה לה חברתה איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי.
הלכה היא ושטה ובאה, ואמרה לה חברתה חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד, אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו. הלך הוא וזרע ברביעה שניה, של כל העולם כולו לקה, שלו לא לקה. לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות, ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו, אמרה חדא לחברתה בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם.
כנסו למידע כאן חוט של חסד עלון
אמרה לה חברתי, לא כך אמרתי לך, איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי, הלכה ושטה ובאה, ואמרה לה חברתה, חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד, אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו.
הלך וזרע ברביעה ראשונה, של כל העולם כולו נשדף, ושלו לא נשדף, אמרה לו אשתו, מפני מה אשתקד של כל העולם כולו לקה ושלך לא לקה, ועכשיו של כל העולם כולו נשדף ושלך לא נשדף, סח לה כל הדברים הללו.
אמרו לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה, אמרה לה לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים.
כנסו לקרוא על כלב בחלום פירוש
לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו, אמרה לה חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם, אמרה לה חברתי, הניחיני דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים (ברכות דף יח׳ עמוד ב׳).
עם 41האשה. 42 באשתו, אמרו, 43 קל ותמר בא עת חברו. 44 מכאן אמרו חכמים, 45כל ןמן שאדסמךבה שיחה עם האשה,
האשה בהא הידיעה, היא אשתו, ומה שאמר באשתו אמרו, הוא לומר באשת חברו.
42ולמה לא הזכיר שיחה עם בני ביתו והנלע״ד ששני צדדים יש בדבר, האחד שצריך לפייסם יותר כיון שמורה להם שינהגו מנהג עניים בעצמם כדאמרנו לעיל, ולזה צריכים שיחה יתרה, ובאשתו אינו יכול כך שאם עשיר הוא צריך לכבדה לפי עושרו, ולפחות לכבדה יותר מגופו (יבמות דף סב׳ עמוד ב,), אבל באשתו יש צד של חיוב שיחה יותר מבני ביתו, וכדזכרנו לעיל.
43 הדיוק בלשון ריבוי שייך גם באשת חברו, היינו ששיש מיעוט המותר, כגון שמורה הוראה הוא, ויש לה לשאול ממנו, מה שאינה יכולה לשאול על ידי בעלה, כגון ספק חציצה בבשרה בטבילה, ובעלה אינו מורה הוראות בישראל, לכן ממרחק תביא לחמה, והקל וחומר לא צריכא למימר.
44מתוך דברי רבי יוסי בן יוחנן, אמרו חכמים שבאו בדורות שאחריו.
דקדק לומר לנו התנא כל זמן וכר, כי עיקר הפסדו הוא הזמן ואם אמר רבא, בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו וכר, קבעת עתים לתורה (שבת דף לא׳ עמוד א׳), וקבעת הוא לשון גזילה, שנאמר הןקבע אדם אל־הים כי אתם קבעים אתי (מלאכי פרק ג׳ פסוק ה׳), וכל שכן שמרבה הוא מעצמו בשיחה, כי מרבה הוא לשון של ריבוי יותר מהצריך, הנה כל זמן ר״ל על אותו הזמן היותר מהנחוץ לאשה, עליו הוא גורם רעה לעצמו, אבל הזמן הנחוץ למצוה נחשב, וכדאמרנו לעיל.
ויש בזה צד של מאבד עצמו לדעת לאותו פרק של זמן שבטל מדיברי תורה, כי זה הזמן ניתן לו לעובדה ולשומרה.