1. במשמע ישראל ולא מאומות העולם, כי אמר ומקרבן לתורה, ואין ללמד התורה לנוכרי (חגיגה דף יג׳ עמוד א,), ואמר בריות לשון נחות המשמש גם לבעלי חיים, כי הם הצריכים יותר לקרבן לתורה.

2. מקרבן לתורה, אבל את התורה אין לקרב אל הבריות, כי לא תשתנה בשום תנאי, ואינה זזה ממקומה, וכן הוא בתלמיד חכם שאין לו לשנות טעמו (שבת דף לא׳ עמוד א׳), כדהוי מעשה בו עצמו שאמר, כדי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע מאות זוז, והלל לא יקפיד (שבת דף לא׳ עמוד א׳). כנסו למידע כאן תפילה לשלום בית לגבר

3. ראה בפירושו של רבינו יונה, ודלא מוסיף יסף, מי שהוא חכם ואינו רוצה להוסיף חכמה על חכמתו, ויאמר בלבו כבר למדתי כל התורה כולה, וראיתי דרכיה ונתיבותיה, מה לי ולצרה הזאת לטרוח בהבל ימי, ומה אתבונן בה ולא הבינותי, יהי רצון שזה האיש ימות ויאסף אל עמו, ולמה יחיה עוד אחר שכבר קם מללמוד עכ״ל.

הנה ברור למשכיל כי אי אפשר לבן אנוש לדעת ולהכיל אשר ניתן לנו מהאין סוף ברוך הוא, וכל יסוד דרכי מחשבה שכזו גאווה היא, לכן החל הלל מאמר זה בעניין הגאווה, נגד שמא, ומי שיש בדעתו שמכיל הוא בדעתו כל תורת האלהים, מוטב לא יוסיפו לו חיים, כי לכך נתנו החיים לאיש ישראל.

אבל הגרוע מהם הוא אשר לא לומד כלל, והוא בבחינת עם הארץ וחייב קטלא וכדאמר רבי אלעזר, עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת (פסחים דף מט׳ עמוד ב׳).

והלל הביא עניין החייב קטלא כאן אחר עניין הדלא מוסיף, כי אפשר למי שלא מוסיף תורה שתשכח ממנו ויהיה כעם הארץ גמור, כדמצינו שאפילו ברבי אלעזר בן ערך (שבת דף קמז׳ עמוד ב׳), ומשמע שם שהוא כנסו לקרוא על משפטים מהתורה על זיווג

69וךלא יליף, קטלא חיב. וךאשתמש בתגא, חלף:

(יד) הוא הןה אומר,אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי:

(טו) שמאי אומר,עשה תורתף קבע.