מעשה באדם אחד שאמר לרבן גמליאל (מדרש תהלים מזמור קג׳ פיסקא ה׳), יפה אנו עושים שמשתחוים למעשה ידינו, שאנו מביטים בו בכל שעה, אמר לו מעשה ידיכם אתם רואים, והמה אין רואין אתכם, אבל הקדוש ברוך הוא רואה למעשה ידיו, ומעשה ידיו אינם רואים אותו, שנאמר כי לא יךאני האדם וחי (שמות פרק לג׳ פסוק כ׳).
רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, 96יפה תלמוד תורה עם
—S |T ״.•"•T J ־ T J" '.'T * • T •
דרך ארץ, 97שיגיעת שניהם משכחת עון. 98וכל תורה שאין עמה מלאכה, 99סופה בטלה אבל האדם שמצויה בו השכחה, כל אשר יעלה ברעיונו לא יתעצל וימהר לחקוק עלי ספר, ואפילו דבר קטן.
קרא כאן תפילה להצלחה בטסט נהיגה
על תלמוד התורה עם דרך ארץ אמר יפה, כיון דאינו נזקק לבריות, אבל אם ימצא מי שרוצה חלק בתורתו להיותם כיששכר וזבולון אין משובח מזה לשניהם, וגם זה יחשב לתורה שיש עמה מלאכה, כיון ששותפים הם, ונראה פשוט לומר דבעי ממש כשותפים, היינו שווה בשווה מאשר יזמן ה׳ לזבולון, אבל אם רק נותן לו ממעשר הכספים שמפריש, לא יקרא זה שותפות, אלא מתן צדקה בעלמא, וגם לא יקרה בזה תורה שיש עמה מלאכה.
יגיעת הגוף ויגיעת הרוח, ועיקר יגיעת הגוף שהיא משכחת עוון המעשה, ויגיעת הרוח כנגד עוון ההרהור, ולטעם כי ההרהור יבוא בלב פנוי מתורה, אמר הרמב״ם (הלכות איסורי ביאה פרק כב׳ הלכה כא׳) וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה.
ומי שיודע בנפשו שיקיים את התורה בכל אופן, ישליך על ה׳ יהבו, ותמצא כלכלתו אפילו בשפע, אבל אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן (ברכות דף לה׳ עמוד ב׳), וקצת משמע כי מעט עשו כרבי שמעון בן יוחי, ואפילו אלה היחידי סגולה לא עלתה בידן, ואולי כרבי שמעון לא עלתה בידן ממש כמוהו שיעשה להם נס למחייתם, אבל בדרך הטבע פרס לחמו להם.
היה לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת (ברכות דף יז׳ עמוד ב׳), ולא היה סופו בטלה, ולא עוד אלא שכל העולם ניזון בשבילו.
מידע על משפטים מחזקים של רבי נחמן
ואותם קדושים אשר עסקו במלאכה, לרוב ענווה שבהם לטעם שלא חשבו שיש בהם די יראת שמים לעסוק בתורה בלבד, ואפילו רבי מאיר לבלר היה (עירובין דף יג׳ עמוד א,), ואיכא שמעון הפקולי שהיה משתכר בצמר גפן (ברכות דף כח׳ עמוד ב׳).
וכתב בשו״ת יחווה דעת (חלק ג׳ סימן עה׳) כי מי לנו גדול מהרמב״ם שהעיד על עצמו באגרותיו, שכל מה שעסק בחכמות אחרות כפילוסופיא ורפואה וכדומה, אינו אלא לשמש לרקחות ולטבחות לתורה הקדושה, להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא, ועם כל זה התאונן על כי נתמעטה עונתה של התורה, ואמר החכם מימי לא נצחני אלא בעל מלאכה אחת עכ״ל, וכוונתו כידוע לראב״ד שהיה עשיר גדול ולא נזקק אלא לתורה, והמה רבים מי ימנה.
לכן נראה מהאמור לעיל לומר דאין הכי נמי עדיין עוסק בתורה הוא, אלא שלבו בל עמו, ואם היה עוסק גם במלאכה הייתה תורתו יותר מתקיימת בידו, ותנאי היה לרבי חנינא בן דוסא למי שרוצה להיות בטל ממלאכה, שיראת חטאו תהא קודמת לחכמתו, דאם לא כן אין סופו להתקיים (אבות דרבי נתן פרק לב׳ ד״ה רבי חנינא בן דוסא), ויראת חטא לא שכיח (סוטה דף מט׳ עמוד ב׳).
ולזה נאה לדרוש ןךאת ןהוה טהורה עומדת לעד (תהלים פרק יט׳ פסוק י׳), כלומר כאשר יש יראת האדון, והיא יראה טהורה, תורתו עומדת לעד. וגם אפשר לדרוש כהא דאמר רבי יהושע בן לוי, כרך שאין בו עשרה בטלנין, נדון ככפר (מגילה דף ג׳ עמוד ב׳), והוא שקיבל על עצמו לעסוק רק בתורה יהא אשר יהא, סופו להיות אחד מאלו הבטלים ממלאכה, ולא עוד אלא שבזכותו נידון מקומו ככרך.
100וגוררת עון. 101וכל העמלים עם הצבור, ?היו עמלים עמהם
102 לשם שמים,עון־כות אבותם מסיעתן
ונלענ״ד עיקר העוון חילול ה׳ הוא, שנראה לבריות כי לימוד התורה של התלמידי חכמים על תנאי הוא, ומשעה שאין פרנסתם מצויה אינם לומדים, לכן אמר סופה בטלה וגוררת עוון, אם כן אין התורה עיקר עבורם ח"ו, דאם הייתה עיקר לא היו בטלים ממנה.