וכל העמלים עם הצבור, היינו הפרנסים, מורי ההוראה, ומלמדי התורה, שכן אמר התנא וזכות אבותם מסיעתן, ר״ל אברהם יצחק ויעקב, אברהם כנגד פרנסי הציבור, שהיתה לו אכסיה לכל רוח פתוחה, יצחק כנגד הדיינים, היינו פחד יצחק (זוהר פנחס דף רלא׳ עמוד ב׳), ויעקב כנגד מלמדי התורה, שנאמר תתן אמת להנקב (מיכה פרק ז׳ פסוק כ׳).
ואפשר שתלה לו רבן גמליאל זכות אביו רבי יהודה, והלשון אבותם לאו דווקא.
כנסו למידע כאן השפעת הטלוויזיה על ילדים מאמרים
הטעם דבעי האזהרה לשם שמים, יען מכשול ההתנשאות יותר מצוי במתעסקים עם הצבור, ואם עושים לשם שמים צדקתם עומדת לעד.
נח פרק ב׳ אבות אדרת שנער
104וצד־קתם עומדת לעד. ואתם, מעלה אני עליכם שכר הךבה כאלו עשיתם:
הוו ןהיךין ברשות,
שאין מקךבין לו לאדם אלא 106לצרך עצמן. בו־אין כאוהבין בשעת הנאתן.
107ואין עומדין לו לאדםבשעת דחקו: נשיא והם לא, לכן אמרו הם ואל תתודע לרשות, היינו כלל לא, אבל רבן גמליאל שנשיא הוא וחייב היה להתודע לרשות, רק הזהיר מהרשות, ודקדק לומר רבן גמליאל זהירין ברשות, היינו למי שמוכרח להתודע להם בעל כורחו.
ובא מאמרו זה אחר שהודיע מעלת העמלים עם הציבור, כי כך הכרח לנשיא לבוא ולצאת ברשות למען הכלל, ואף דיש לו זכות הרבים שעמל הוא למענם, וכל מעשיו לשם שמים, כי מוכרח דנאה דורש ונאה מקיים הוא, וזכות בית דוד שבא רבן גמליאל ממנו, עם כל זה אמר דיש להיות זהיר ברשות, יען מקום מסוכן הוא.
כנסו לקרוא על שמות של צדיקים
כל אחד לצורכו הוא, כי הרשות אוסף אנשים היא, וכל אחד יקרב לפי עניינו, וגם זה לשעה הצריכה לו, לכן נקט לשון רבים, לצורך עצמן, וגם בשעת הנאתן אמר.
וכיון דאין צורכן של אנשי הרשות שווה, אמר התנא ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו, לא דאינם רוצים אלא אין הם כלל יכולים, ועיתים אף אם יכולים עברה השעה שהיה להם הצורך לקרב לאדם, ומה אנוש כי תזכרנו, וכן הוא אומר מקם מלך חדש על מצתם אשר לא ח־ע את יוסף (שמות פרק א׳ פסוק ח׳).
גם מהטעם שכתבנו לעיל, ועוד שכל שצריך לאחר בסיבת שאין הוא השליט, כי המלך אינו צריך לאיש, והמשנה למלך צריך למלך, וכן הלאה עד האחרון מעבדי המלך, ואף שצריך המלך לכל עבדיו, אין זו הצטרכות של תלות, לכן כל הצריך לאחר לצורך הרשות מראה באצבע חולשתו, אם כן אין מי שיכול לעמוד לאדם בשעת דחקו.
109הוא היה אומר, 110עשה ךצונו* פךצו׳נף, פדי שיעשה ךצונך כךצו׳נו.
בטל ךצונף מפני ךצונו, כדי 112שיבטל ךצ1ן אחרים מפני ךצונף. הלל אומר, 3"אל תפרוש מן הצבור, יהושע בן לוי, כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק (ברכות דף ט׳ עמוד א׳).
ר״ל רבן גמליאל, וכל מקום במאמר שתראה פותח בהוא היה אומר, עוד עניין הוא לאותו התנא.
פרושו שיעשה את רצון קונו כאילו זה רצון שלו, ופשט הדברים הנראה היינו שלא לשמה, הן אמר כדי שיעשה רצונך כרצונו, ואינו כך, כי משעה שעשה האדם רצונו כרצון קונו, ממילא רצון אחד הוא ללא שינוי, ואין עוד רצון אחר.
111וביטול הרצון היינו אין כאן רצון משלו כלל, וגבוה הוא יותר במעלתו מעשיית רצון קונו, כי עדיין יש כאן רצון שלו לעשות כרצון האדון, אבל בעי בירור למה לא אמר כדי שיבטל רצונו מפני רצונך, ומה עניינו לרצון אחרים, כי אינו דומה לראשית המאמר.
ופשיטא דאין מציאות של ביטול רצון בעליון, לטעם דהוא ורצונו אחד הם, אבל מי שביטל רצונו אצל רצון אדונו, מעתה אחד הם ברצון, ואי אפשר רצון אחר, לכן כל רצון אחר יהא בטל להם.