אחר שאמר מרבה תורה מרבה חיים, מה הוא מרבה ישיבה שאמר, מה תועיל הישיבה בלי התורה, אלא ר״ל הא דאמר רבי אליעזר, להושיב הבנים בין ברכי תלמידי חכמים (ברכות דף כה׳ עמוד ב׳), אף שלא הגיעו עדיין לתלמוד, הן אמרו בן חמש עשרה לתלמוד (אבות פרק ה׳ משנה כא׳), והטעם לריבוי החוכמה שהן אמת לפלפל בתורה אי אפשר לנער, אבל מוכרח הוא להיות לומד מזקנים חוכמה.
והתורה חיים לכול היא (כדאמרנו לעיל), והחוכמה תועיל רק לו, שנאמר החכמה תחיה בעליה (קהלת פרק ז׳ פסוק יב׳), ובכל אופן מבוא היא לתורה.
מאמר בנושא מתכון לאוזני המן פרווה
דווקא מזקנים, שנאמר ועצה מזקנים (יחזקאל פרק ז׳ פסוק כו׳), וכתיב מזקנים אתבונן (תהלים פרק קיט׳ פסוק ק׳), הנה המרבה עצה מזקנים מרבה תבונה, וזקן לא בגיל ימדד אלא בחוכמה הכנוסה בו.
עד פרק ב׳ אבות אדרת שנער
145קנה 146עזם טוב,?ןבה לעצמו.
ומשמע שאם העני אינו צועק במר ליבו אל ה׳ אין קטרוג על בני ישראל, ואם צועק גורם לצער לשכינה, לזה הטעם מי שהתגבר על צער רעבונו שאין בקהל מי שיפרנסו, רב ביותר שכרו.
בשניים נקט התנא לשון קניין בשם טוב ובתורה, ונלענ״ד שם טוב קניין הוא כבר בחיי חיותו, אבל קניין התורה גם לחיי העולם הבא הוא כי שם עיקר הנאתו, לכן אמר התנא קנה לו חיי העולם הבא.
ולא הזכיר הנאתו בזה, אלא בבא (מדרש תנחומא בראשית סימן ה׳ ד״ה בראשית), אף כי רבה היא, כדאמר לקמן (פרק ו׳ משנה א׳), רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו, נקרא ריע אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות, משמח את המקום משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנה עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר לי עצה ותועזיה אני בינה לי גבורה (משלי פרק ח׳ פסוק יד׳), ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים עכ״ל, ולא קיצרתי או אמרתי ללומד כאן, יעיין הלומד לקמן, והוא לרוב חביבותה.
מידע שיש על מילה נרדפת לבנוסף
אחר מאמרי הריבוי החל למנות מה קנה בהן, וחזר רק על שתיים ראשונות, שהאחרונות תולדה שלהן.
פרק ב׳ אבות אדרת שנער עה
148קנה לו ךברי תורה,קבה לו חיי העולם הבא: נחשב לאיש, עתה משיש לו קרוב מפורסם בשמו הטוב אינו נחשב בעיני הבריות לכלום.
וכדאמרו רבי ברכיה ורבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה (בראשית רבה פרשת וירא פרשה נ׳ פיסקא יא׳), שני בני אדם אמרו דבר אחד לוט וצרפית, צרפית אמרה, עד שלא באת אצלי היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשי ומעשה אנשי עירי, והיו מעשי רבים על אנשי בני עירי, והייתי צדקת ביניהם, עכשיו שבאת אצלי באת להןכיר את עוני ולהמית את בני (מלכים א׳ פרק יז׳), לוט אמר עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשי ומעשי בני עירי ואני צדיק ביניהם, עכשיו שאני הולך אצל אברהם שמעשיו רבים על שלי איני יכול לעמוד בנחלתו, ואצכי ל־א אוכל (בראשית פרק יט׳ פסוק יט׳), וגו׳.
ואפשר כפשוטו שקונה תורה, ובזה דהוי תמכין דאורייתא קנה לו חיי העולם הבא, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי פרק ג׳ פסוק יח׳).
וצריך ביאור איך אפשר בממון לקנות אשר יקנה התלמיד חכם ביסורין (ברכות דף ה׳ עמוד א׳).
והנכון בעיני שבעל הממון קשה לא מאוד להפריש ממנו, לטעם שהרבה יגיעות היו לו בו, ועיתים אף ישים נפשו בכפו בעבורו, ואם גמר בנפשו להיות שותף גמור ליששכר, וגם יפריש בשווה מממונו ליששכר, מעולה הוא לפחות כתלמיד החכם, שמורה באצבע שהכול כאין בעבורו למען יקנה נחלה בתורה, וזו התדבקות גמורה לתלמיד החכם, ואי אפשר להפרידו, וזה אשר אמר ובכל נפשף ובכל מאדך (דברים פרק ו׳ פסוק ה׳), אבל מי שרק מהנה תלמיד חכם מנכסיו, אין לו חלק שלם בתורתו, ולא יחזה כמותו בנועם ה׳ (ברכות דף לד׳ עמוד ב׳).
(ח) רבן יוחנן בן זבאי 150קבל מהלל ומדמאי. הוא היה או׳מר, אם למךת תורה הךבה, אל תחזיק טובה לעצמך,
שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכלם לא נתנם להם אלא על ידי יסורין, התורה, וארץ ישראל, וחיי עוה״ב (שמות רבה שמות פרשה א׳ סוף פיסקא א׳).
ואם קנה דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא, למה מנו חכמים יסורי עולם הבא, די היה להם למנות יסורין של תורה, וחיי עולם הבא ממילא קאתי, אלא כדאמרנו הוא שאי אפשר אפילו בצדיק שלא חטא, ועל זה החטא יקנה עולם הבא ביסורין.