בשלמא מי שאוהב כבוד ידע איך לחבב את כבוד חברו, אבל לקמן אמר רבי אליעזר הקפר שהכבוד אחד מהדברים המוציאין את האדם מן העולם (פרק ד׳ משנה כא׳), ואם סילק מעצמו כל עינייני הכבוד, וכבודו אויב לו, איך יהא כבוד חברו אצלו.
וצ״ל מי שהענוה כתר לראשו ומסולק מכל צורך של כבוד, ממילא יכבד כל האדם, כי כולם בעיניו ישרים ממנו, ועוד אפשר לומר כדאמר לקמן (פרק ו׳ משנה ג׳), ואין כבוד אלא תורה שנאמר כבו׳ד חכמים עחלו (משלי פרק ג׳ פסוק לה,), כלומר כבוד שלו כבוד התורה הוא, ולא אותו מכבדים הבריות אלא תורה שבו, ובזה הכבוד ראוי שיהא מכבד את חברו, ואין לך יקר מזה.
כאן נקרא על הרואה תפילין בחלום
179ועזוב יום אחד לפני מיתתך.והוי מתחמם כנגד אורן עול חכמים, והוי זהיר בגחלתן עזלא תכוה,עזנעויכתן נעזיכת עוועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחיעותן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש:
(יא) רבי יהושע אומר, 182עזן הרע, ויצר הרע,
כי שיני השועל חדות ועקומות, ולטעם שחדות הן יחדרו מייד לבשר החי, וכיון שעקומות הן תקרענה בשר הנשוך, ועוד יגידו לך חכמי הטבע ששועל אינו נושך בן אדם אלא אם כן נשטתה, ואז בזמן זה שהשטתה יש ברוקו ארס המסוגל לקפח חיי האדם.
והעקרב קשה להזהר ממנו יותר מהשועל לרוב גודלו, וגם חבוי הוא תחת אבנים, ואינו נראה אלא לאחר העקיצה, ובעקיצתו יכול להרוג האדם.
והגרוע מכולם הוא השרף, ולענ״ד במלאך מיירי, והם חיות הקודש שמזיעה שלהם הוא נהר די נור, הן לא אמר נחש שרף, רק שרף, וזה המלאך אם מזיעה שלו יש נהר די נור, כל שכן בהבל פיו ישרוף האדם, והוא הדימיון היותר גדול להיזק שיוכל לבוא מתלמיד חכם, וכדהוה עובדה דחזייה רבי שמעון בר יוחאי ליהודה בן גרים, ואמר עדיין יש לזה בעולם, נתן בו עיניו, ועשהו גל של עצמות (שבת דף לד׳ עמוד א׳), וגדול ההיזק מהתלמידי חכמים, שכן קב״ה בכבודו ובעצמו תובע עלבונם (עבודה זרה דף יח׳ עמוד א׳).
מידע שניתן לקרוא לשון הרע פתגמים
נלענ״ד כי די באחת מהן ולא בעי שלשתן להוציא את האדם מן העולם, ור״ל חיי עולם, ואין להקשות על רבי יהושע אם כן למה לא אמר זה כששאל רבן יוחנן בן זכאי את תלמידיו על מידה רעה שיש להתרחק ממנה, כאשר אמר חברו רבי אליעזר היינו עין הרע, כי סובר הוא שחבר רע אפשר שיש בו כל המידות הרעות, או לפחות אחת מהן.
184ושנאת הבךיות, מוציאין את האדם מן העולם:
. . 185
(יב) רבי יוסי אומר, יהי ונכון הוא הדבר שהוא יצר הרע היותר חשוב מכולם, להחטיא בני האדם, אבל כשיש מראה עיניים מלאכתו קלה יותר, היינו לפתח חטאת רבץ (בראשית פרק ד׳ פסוק ז,), אלו העיניים שיצר הרע על פתחן להחטיאו.
וכן אמר הכתוב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים
T • T J ״ T •״ J T " J I • " :״T T •• -•
(בראשית פרק ג׳ פסוק ו׳), הא למדת במראה עיניה החטיאה, וגם דתנו רבנן שמשון בעיניו מרד, שנאמר לאנןר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ןשרה בעיני (שופטים פרק יד׳ פסוק ג׳), לפיכך נקרו פלשתים את עיניו (סוטה דף ט׳ עמוד ב׳), והוא השורש של צרות העין שאין האדם מסתפק מאשר נכון לו.
ולכן יוסף שלא נתן עינו במה שאינו שלו, אשת אדונו, מדה כנגד מדה היא שאין עין הרע שולט בו.
יש שפירשו שגורם שהבריות שונאות אותו, ולזה הטעם אף דהוא הוי גרמא, למה יאמר דאינו נוחל עולם הבא, דיותר משמע מוציאין את האדם מן העולם, בעולם הבא מיירי.
לכן הנראה לענ״ד יש לפרש דלא שנא הוא שונא את הבריות, או הן שונאות אותו, כי הישראלי קרוי אדם (ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שעג׳), ובהפרדו מחברו בשנאה אינו כלול בהם, ולא הם בו, ואי אפשר לו להיות במחיצתם בזה ובבא.
ונלענ״ד ששורש לטעם שיהא האדם שונא את הבריות בכפירה נעוץ, שמדמה בנפשו שיש בכוח מאן דהוא להשיג נחלתו באיזה עניין, וכל הנותן כוח נפרד במי מהבריות, ואפילו בעליונים, מבלעדי המחיה אותם, כפירה גמורה היא, וטעם גדול שמוצאין אותו מן העולם.