וגם צריך לזה חוכמה יתרה וכדפירש רבי חיים פלטיאל ןהי ךצוי אחיו (דברים פרק לג׳ פסוק כד׳), שיהיה חכם ורוח הבריות נוחה הימנו, הואיל וכן הוא גם רוח המקום נוחה הימנו עכ״ל, ואף כי קיצר מאמרו, זה נראה כדאמרנו לעיל.
ומעשה שהיה איש זקן עשיר גדול, והיה לו רק בן יחיד בחור יפה עינים וחכם מאד, ויהי היום ויקרבו ימי הזקן למות ויקרא לבנו הבחור ויצו אותו קודם מותו, ויאמר לו בני אני מנחיל לך ממון רב, ואוצרות גדולים שיהיה לך כל טוב כל ימי חייך, ואני מצוה לך שתשמור את עצמך מן הצבועים ומן האנשים שהמה עוסקים בחסידות הרבה חוץ לטבע הבריות, כי כך מראים את עצמם שהם חסידים אבל שבע תועבות הן בלבם, והזהר מהם הרבה מאוד, ואז יהיה לך ולזרעך כל טוב כל הימים.
כנסו למידע כאן חלום על לידת תאומים
וימות האיש הזקן, ואחר כך נשא הבחור בתולה יתומה עניה ויפת תואר מאד שישרה בעיניו, והיא היתה צנועה וחסידה בעיני בעלה, וכאשר עברו ארבע או חמש שנים אמר הבעל לאשתו, בואי עמי ונטייל ברחובות ובשוקים לראות בטוב הארץ, ותאמר לו אשתו לא אלך פן אשא עיני אל אנשים אחרים או אנשים אחרים יתנו עיניהם בי ואני מכשלת אותם.
אז אמר בעלה בלבו, אף אם את נראית כצדקת הרבה, זוכר אני את מצות אבי, ושתק והלך בעצמו לשוק יחידי.
חצי שנה אחר זה המעשה הלך וצוה לעשות לכל החדרים שבביתו שני מפתחות, ונתן מפתח אחד לכל חדר וחדר לאשתו, ומפתח אחד לקח לעצמו, ולא הגיד לאשתו שיש לו עוד מפתח.
ויהי היום ויאמר הבעל לאשתו שהוא צריך לילך למרחקים לקנות סחורות, ויאמר לה להכין לו צדה לדרך, וכן עשתה אשתו, כי היתה סבורה שבעלה יסע ממנה כדרך כל הארץ, וליום מחרת נסע הבעל ממנה והיא סברה שהלך בעלה למרחקים, אבל הבעל עשה בערמה, וכשהיה חצי פרסה מחוץ לעיר צוה לעגלון לשוב ולילך לעיר, ולא שב לביתו כי אם למלון דרכים אשר אורחים שמה.
כנסו לקרוא על מה מברכים על קוואקר
וכאשר הגיע החשך בלילה הלך האיש לביתו ופתח פתח ראשון בביתו, ואחר כך הלך מחדר אל חדר עד שבא לחדר אשתו שהיתה ישנה שם, וערל אחד היה שוכב עמה במטה, וכשראתה האשה שבעלה בחדר אמרה לערל שיקח חרב וידקור את בעלה, והוא היה מתירא וברח לו מחוץ לבית, ומרוב הצער שלו הלך ושכב בשוק ויישן שם.
ובאותו הלילה נגנב מהמלך של אותה העיר אוצר אחד, ולקח הגנב אתו כל האבנים טובות של המלך, והיתה צעקה גדולה בארמון המלך, וצוה המלך לחפש בכל הדרכים ובבתים חיפוש אחר חיפוש, והלכו עבדי המלך בכל העיר ההיא, ומצאו לאיש שוכב וישן על הרחוב, ואמרו בלבם שהוא הגנב, ותפשו אותו ונגמר דינו למיתה.
וכשהיו מוליכין אותו לתלותו על העץ, הלך כומר אחד עמו כסדר האומות, ואותו הכומר היה חשוב מאוד אצל המלך, והיה הכומר מדבר על לבו שימיר דתו בשעה היו מוליכין אותו, וברחוב אחד היתה שם אשפה והיו תולעים יוצאין מהאשפה על הארץ, ואמר הכומר לתליין שיסבב את האיש סביב לתולעים, שלא ימית את התולעים בהליכתו מאחר שהתורה הזהירה ורחמיו על כל מעשיו.
ואמר האיש בלבו אף הכומר הוא מן הצבועים שהזהיר אבי, אמר האיש לעבדי המלך שהוא והכומר היו עושין הגנבה בחצר המלך, ומיד תפשו השומרים גם לאותו הכומר, וצוה המלך לחפש בחדר הכומר הגדול ומצאו שם כל הגנבה.
ואחר הדברים האלה שאל המלך את האיש מה שייכות היתה לו אצל הכומר, התחיל האיש לספר להמלך מצואת אביו ומה שאירע לו עם אשתו הזונה, ומה שאירע לו עם הכומר, ולכן היה נוקם ונוטר להכומר שהיה רוצה להיות צדיק הרבה, וצוה המלך תיכף לתפוס את אשתו הזונה, ומצא שכדבריו כן הוא, וצוה המלך להושיב את האיש בביתו כבראשונה וצוה להסיר את ראש האשה וראש הזנאי, ואת הכומר צוה לתלותו על
העץ (אוצר המדרשים מעשיות כב׳).