364שאין דן ןחידי אלא אחד. 365 ואל תאמר קבלו דעתי,שהן רשאין ןלא אתה: 364ואפשר להמליץ מה דאמר רחמנא ואין אלהים עמדי (דברים פרק לב׳ פסוק לט׳), והדיינים נקראו אלהים שנאמר בקרב אלהים ישפט (תהלים פרק פב׳ פסוק א׳), ואפילו הכי אמר רבי יהודה בן פזי אף הקדוש ברוך הוא אין דן יחידי, שנאמר וכל צבא השמים עמד עליו מימינו ומשמאלו*
5• •• T T •• •-T-TJT: 1 II
(מלכים א׳ פרק כב׳ פסוק יט׳) אלו מטין לכף זכות, ואלו מטין לכף חובה (ירושלמי סנהדרין פרק א׳ הלכה א׳).
קרא כאן פירוש חלום על כלב
365 וזה ממידת חסידות שלא יאמר לבעלי הדין קבלו דעתי, הנה ראה בטור שכתב (חושן משפט הלכות דיינים סימן ג׳ ד״ה אין ב״ד), אין בית דין בפחות משלשה וכו׳, במה דברים אמורים כשאינם מומחין ולא קבלום עליהם, אבל אם קבלום עליהם, או אפילו לא קבלום עליהם והם מומחין, אפילו יחיד ולא נקיט רשותא מריש גלותא, דיניו דין, ויכול לכוף האדם לדון לפניו בעל כורחו, אבל כיון שאמר בסיפא שהן רשאין ולא אתה נראה דבדיינים מיירי.
ואפשר גם בבעלי הדין עסקינן, והוא כופה אותם לדין, וסברו הם שטעה בדין, אינם חייבים לקבל דעתו ויכולים ללכת לחכם גדול ממנו, ואם הראשון טעה בשיקול דעתו ישלם מכיסו, הן אפילו קיבלוהו עליהם לדון וטעה בשיקול הדעת צריך לשלם מכיסו, לכן עצה טובה קמ״ל התנא, אל תהי דן יחידי שאם תטעה תשלם מביתך.
367 רבי יונתן אומר,
367ולמה לא גילה לנו רבי יונתן את עניין המקיים את התורה מעושר איך יהא סופו, ואחר כך ראיתי לאלשיך שבא לנו בזו השאלה, ועל זה הדרך נכון לשאול גם למה לא אמר איך יהא סופו של המבטל את התורה מעוני. הנה ידוע בשער בת רבים שניסיון העושר גדול יותר שנאמר ורם לבבך ושכחת (דברים פרק ח׳ פסוק יד׳), ובעוני לא אמר רחמנא ולא מידי שישכח את אלוהיו, רק שלמה אמר שיכול יצרו להשיאו לגנוב, ואם יתפס אפשר שישבע שבועת שווא, כדכתיב ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אליהי ד 8 " T : • J "T J ••T • I V ״ •• TVJ
(משלי פרק ל׳ פסוק ט׳).
מידע על ישועת השם כהרף עין מנוקד
ואף כי אומנם ימצא גם בעניים שכחת האדון, אבל י״ל דלא העוני הוי גרמא לכסילותם, אם כן איך זה שאמר התנא דכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכן בהיפוכו.
הן אמת כי שכחת האל תהיה יותר מצויה בלב רם, וניסיון העושר קשה יותר, ולכן צ״ל שמי שמקיים התורה מעוני, אינו מובטח לו שיקיימה מעושר במהות הניסיון, אלא זו הבטחה סגולית לאדם, וכי יתכן שהאדון אשר העשיר אותו, תמצא מאיתו יתברך העוולה הזו להעשיר האדם על מנת להכשילו בזה, שלא רק שלא יקיים את התורה, אלא רם לבבו וישכח את מי שהטיב עימו להעשירו.
אבל ביאור היפוכו יקשה יותר, הן אפשר כי העוני יכניע לבבו הערל, ויבוא עד אלוהיו, אז למה אמר שכל המבטל את התורה מעושר, שיהא סופו לבטלה מעוני.
ונלענ״ד כי על פי רוב אין האדם מעשיר או יורד מכל נכסיו בשעה אחת, כי אם קמעא קמעא, ואם עד שבא לשערי עוני לא נכנע לבבו, אז חזקה שסופו שיבטל התורה גם מעוני, נמצא שאף שירד מחלק מנכסיו, ועדיין עשיר יקרא הוא, ונשאר כשהיה ערל לב הבטל מתורה, אם כן חזקה שישאר ערל לב גם אם הפך להיות עני גמור.
אבל היפוך הדברים לא בעי למימר כי מי שמקיים את התורה מעושר יען אין ליבו פונה מעם ה׳, ויודע כי לי הכסף ןלי הזהב (חגי פרק ב׳ פסוק ח׳), ואם ירד אף מעט מנכסיו סימן מובהק לו לפשפש במעשיו (ברכות
368כל המקים את התורה מעני, דף ה׳ עמוד ב׳), וכן מי שמבטלה מעוני כל שכן שיהא מבטלה מעושר, כי איה הנכסים המטרידים את מנוחתו ומונעים עבודתו, ואיך זה שלא נכנע ליבו לבוראו בעוניו, והגאווה אינה נחלת העשיר בלבד, אם כן חזקה שיבטלה גם מעושר.