401 כולם אחד הם, כי בכל עבירה יש אופן של חימום הדעת, ואין להוכיח לאדם שלא יקבל, ונהפוך הוא שאם ריצהו בשעת כעסו מכשילו עתה, וגם לעתיד שלא יקבל עוד ריצוי, לכן יש להמתין לצינון העבירה, וידוע ליודעי ח״ן כי נשמה מסטרא אחרא תבוא באדם בשעת כעסו, וגם לטעם זה אסור להסתכל בו (ספר השל״ה הקדוש שער האותיות ד״ה והנה באתי לבאר), ולסיבה זו לא יועיל הריצוי, כי הוא עצמו איננו כאן כדי להתרצות.

אבל אינו מוכרח הכעס במי שמתו מוטל לפניו, וכן לנודר או למי שקילקל, לכן פתח התנא בזה הכועס, כי שם מוכרח הוא.

קרא כאן טועמים במטבח

402והדומה לתיבת תרצה, כמו מתרפס ברצי כסף (וזהלים פרק סח׳ פסוק לא׳), ורש״י פירש אינם מתרצים לכל אדם אלא אם כן מרצה להם מעות עכ״ל, ומשמעו כפל לשון שמניחם דעתו של אדם, היינו מתרצים, בשעה שמגיעים לידו, וזה הוא כשמרצה להם מעות.

ר״ל דאי אפשר להניח דעת האדם הן בשעת כעסו והן בשעה שמתו מונח לפניו, כי הניחום גם הוא הוי ריצוי דברים.

כעסו, ואל תנחמנו בשעה עזמתו מטל לפניו,ואל תקזאל לו בשעת "T T : V "J" : " J J "J •%•• .״״ J T T : T : - ״ : - • 5 -

נדרו,ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו:

• : y : - • : - •• • : • : - ״T FT : r

(יט)שמואל הקטן אומר,בנפל אויביך אל תשמח רבכשלו אל יגל לבך, פן יראה ימוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו (משלי

• T - 8 T•• ״ ••• I ••• J I ״ 8 ••• : T •• 8 - : T : ״ •• Z - T T

פרק כד׳ פסוק יד):

הייתה, הני מילי בישראל אבל בעכו״ם כתיב ואתה על במותימו תדרך (דברים פרק לג׳ פסוק כט׳).

אבל קשה העצה שלא ישמח בנפול אויבו, אדרבא שישוב מעליו חרון האף, הן ישראל הוא, ולטעם זה אמר רבא לשמשו כשחלה שיודיע חוליו, כי מאן דרחים לי לבעי עלי רחמי, ומאן רסני לי לחדי לי (ברכות דף נה׳ עמוד ב׳).

וצ״ל דמיירי במי שראה בו דבר ערוה שמותר אף להיות לו שונא, הלוא משנאיך יהוה אשנא (וזהלים פרק קלט׳ פסוק כא׳), ואין רצונו יתברך שתהא שיבה מחרון אף.

ועדיין בעי ברור איך השמחה בנפול האויב משיבה היא חרון האף מהאויב, והרבה דקדקו בתיבת והשיב, מדלא כתיב ושב, דבמשמע שמשיב לזה ששמח בנפול אויבו.

ואולי מיירי במי שראה חמור שונאו רבץ תחת משאו (שמות פרק כג׳ פסוק ה׳), והוא שונא לו מתמול שלשום, ושרא ליה מריה לשנוא כיון שראה בו ערוות דבר, ועתה אינו מקיים הציווי עזב תעוב עמו (שם), אלא שמח בראותו צער אויבו, ונמצא שהרשיע ומצער לישראל, מלבד מה שכבר הצטער משמיא שחמורו רובץ תחת משאו, והיה לו להתבונן כי יד ה׳ באויבו לצערו, ומה לו להוסיף עוד על צערו גם מבלי הציווי, ועל זה הצער שב חרון האף מאויבו, ומתנקם בו עצמו, שיש עברה בידו שלא קיים הציווי לעזוב עימו.

מידע על תפילין בחלום

הנה יש ביותר להיזהר מזו השמחה, לכן אמר אל תשמח, שמא ישוב חרון האף על השמח.

(כ) 408 אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה

/ \ :V • -ך •• | -ך < - •• /• T : : • * V T 8 V

על ניר חדקו. והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק.

־ T •• "8 TT T8 ״► T 8 I ••• * ״ 8 8 I T T8 " T

408הוא אחר, רבו של רבי מאיר, אמרו (חגיגה דף טו׳ עמוד א,) שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, מאי דכתיב לא יערכנה זהב

T T T V 8 " " 1

וןכוכית ותמורתה פלי פז (איוב פרק כח׳ פסוק יז׳), אמר לו אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית, אמר לו רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם אף על פי שסרח יש לו תקנה. אמר לו אף אתה חזור בך, אמר לו כבר שמעתי מאחורי הפרגוד, שובו בנים שובבים חוץ מאחר ע״כ.

וכי לא ידע אלישע בו אבויה דלא בשמים היא, ועוד דאין אנו משגיחין בבת קול, שכן היה המעשה ברבי יהושע והודה לו קב״ה ואמר נצחוני בני, נצחוני בני (בבא מציעא דף נט׳ עמוד ב׳), ורבי יהושע קדם לו, והיה לו לדעת זה.

והוא עצמו אמר, הלומד זקן דומה לדיו הכתובה על נייר מחוק, מכל מקום אפשר לו עדיין להיות נכתב, הן רבים באו להסתפח בנחלת ה׳, ואין לך נייר מחוק מזה, ואף דעייל לתליסר בי כנישתא, וכולא ינוקא אמרי ליה פסוקי דאינו שב, לא היה לו לשמוע.

וזמן רב היה כל זה קשה ביותר בעיני, ועלה בדעתי כי מי שהכריע הכף בדעתו של אלישע בן אבויה, היה אותו תינוק האחרון דהוה מגמגם, ושמע ממנו גורם במקום ולרשע, ולאלישע אמר אלהים מה לף לספר חקי (תחלים פרק נ׳ פסוק טז׳), ולזה הטעם לא נכנס עוד לשמוע התינוקות, כי אמר לנפשו כדאמר רבי יוחנן, מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים, וניתנה לשוטים ולתינוקות (בבא בתרא דף יב׳ עמוד ב׳), וטעה בזה, כי אינו כך להיות ממש בדין כנבואה שמוכרח לה שתתקיים.

אבל אפילו יאמר לו נביא אמת שאין בעבורו שום תקנה, ואינו שב לעולם אין לו להתייאש, ובהדי כבשי דרחמנא למה לו, וכדאמר חזקיהו לנביא אלישע בן אמוץ, כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו

רבי יוסי בר יהוךה איש 409 כפר הבבלי אומר, הלומד מן הקטנים למה הוא דומה, 410 לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. והלומד מן הזקנים חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים (ב