474חלה ממתנות כהונה היא, ומידתה אחד מעשרים וארבע, ואם בקצת זה מקמצים, מסתמא פוגמים בעוד מתנות כהונה שאליהם נשואות עיני הכוהנים.
ואמר רבי אלעזר מזבח מזיח ומזין מחבב מכפר, היינו מכפר היינו מזיח, מזיח גזירות ומכפר עונות (כתובות דף י׳ עמוד ב׳), וראה ברש״י שבזכות הקרבנות העולם נזון, שהקרבנות באין מן המזון וגורמין לו ברכה, ובאין ברכה במזון רעב של כליה נכון.
475 רעב של כליה, כלומר רעב שאינו מותיר כלום אחריו, כליה כמו כלו תפלות דוד בן ןשי (תחלים פרק עב׳ פסוק כ׳).
על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית זיין 477 ועל פרות שביעית.
- ״ V T - T ״ : : : ״ I : : • •
478חרב באה לעולם על ענוי הרין, ורואים בחוש אשר בעי סקילה או נופל מן הגג, או חיה דורסתו, ומי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו, ומי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו, ומי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי (כתובות דף ל׳ עמוד ב׳), היינו יד ה׳.
הנה ׳יד יהוה׳ ארבעים בגימטרייה, וכתיב או־בעים :כנו לא יסיף (דברים פרק כה׳ פסוק ג׳), אתה הראת לדעת כשם שאי אפשר יותר מארבעים, כך אי אפשר יותר קשה מדבר להמית בו האדם.
וכרך עם פירות שביעית יען הרעב מיתה קשה היא, והוא גרמא לעניים להיותם רעבים.
כאן נקרא על חלום על רצח
477ונלע״ד קודם זמן ביעור מיידי, ואם כן למה ימתין שיגיע זמן ביעור בעוד עיני העניים נשואות אליו, רעבים גם צמאים ונפשם בהם תתעטף, הן אסור לשמרן (רמב״ם הלכות שמיטה ויובל פרק ח׳ הלכה י׳), וראוי הוא שיד ה׳ תהיה בו, כיון שאין מלבדו יתברך יודע שאוצר הוא את הפירות.
478 כולם אחד הם שיש בהם חילול ה׳, והחמור מכולם בתלמידי חכמים, וכל מקום שאין התלמידי החכמים כהלכה באה חרב, שנאמר חרב אל הברים ונאלו (ירמיהו פרק נ׳ פסוק לו׳), חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה (תענית דף ז׳ עמוד א׳), והיפוכו שומרים מחרב, ועוד שבאה החרב בעבור עמי ארצות, ואלו נהגו מנהג עמי ארצות (בבא בתרא דף ח׳ עמוד א׳).
ועל עוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
TT-J- V T " • " -:,I•- •
חיה רעה באה לעולם עלשבועת שןא, ועל חלול וזעום.
483גלות באה לעולם” T T י T’ י
T T T T T
על עובדי עבודה זרה, ועל גלוי עריות, ועל שפיכות רמים, ועל השמטת הארץ.באךבעה פרקים הדבר מתרבה. בךביעית, ובשביעית ובמוצאי שביעית ובמוצאי החג שבכל שנה ועזבה.בךביעית, מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית, מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית, מפני פרות שביעית.ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה, מפני
•• 5 • y T T J T T T J V TV •• T S • • S ••••••> • • •
גזלמתנות עניים:
(י) ארבע מדות באדם. האומר עלי שלי ועלף עזלך,זו מדה בינונית.
/ \ - • - ״ I •V •• T T T T ״.״ T • 1 It •• •
ויע אומרים, זו מדת סדום. עלי עלף ועלף עלי, עם הארץ.עלי : : ״ J ״ ־ : V ״ •% I : ••• : IT ••• ״ י " V I %• T T •
עלף ועלף עלף, חסיד. עלי עלי ועלף עלי, רעע:
מידע שניתן לקרוא פתגמים חכמים
(יא) אךבע 493 מדות בדעות.נוח לכעוס ונוח לךצות, יצא עכרו* בהפסדו,
לעיל אמר ארבע מידות באדם, ולקמן אומר ארבע מידות בתלמידים, ויש עוד לקמן וכולם ידברו באדם עצמו, אבל הכא אמר ארבע מידות בדעות, ולא אמר באדם, והן הדעת באדם משכנה, לא תפרד ממנו, אם כן למה אמר התנא כך הכא.
ונראה שכך הוקשה למאירי, ואמר כלומר בענין הכעס והרצוי (בית הבחירה למאירי אבות), ונראה דר״ל דאין הכי נמי פשיטא דהמידה באדם היא, אך הכא הנושא הוא מידת הכעס שבו, וזה הוא לדעתו.
ואולי רוצה התנא לומר דמידת הכעס אינה חלק ממנו, אלא נרכשת היא, ולזו הסיבה לא אמר מידות באנוש והדומה לו, אלא בדעת הנרכשת, ובמשנה לעיל עיקרה מידת התאווה, שהמתאווה כך נולד, ולולי כך לא היה מקיים פריה ורביה, אבל יש לו ללמוד תורה לצנן תאוותו, ולקמן שדיבר בשמיעה סיעתא דשמיא הוא, ונותני הצדקה הרגשתם שמחסרים מאשר להם, ואחריו מידת העצלות, והאחרונה כך הכריזו עליו משנולד, כדדריש רבי חנינא בר פפא, דדריש רבי חנינא בר פפא, אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו, ריבונו של עולם טפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני (נדה דף טז׳ עמוד ב׳), וכל חני קשים לשינוי, הן כך נוצר.
ונראה לענ״ד כך הוא ברוב המידות שאינן נרכשות, אלא שאמר התנא בדומה להן, והחשובות יותר, והחרוץ והעצל דומין לגיבור והחלש, כדאמר טמן עצל ידו* בצלחת גם אל פיהו לא ישיבנה (משלי פרק יט׳
I ,TV•: • V " - T - - T •• T I - T
פסוק כד,), ר״ל שבעבור דבר מועט מפסיד העצל לרוב עצלנותו.
495קשה לכעוס וקשה לרצות, יצא הפסדו בשכרוקשה לכעוס רנו׳ח
- : : • •••It t : • ••:••• t t J : • ••• It : : • •••It
לרצות חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות רעוע:
T T : • ••• It : : • - • T : •
טובה לו שאינו כעסן, ואין לו הקפדה על כל דבר, ואם כעס כבר טעם גדול יהיה עמו, ולכן לסיבה זו קשה הוא לרצות (וראה לקמן טעם נוסף שקשה הוא לרצות), ואמרתי כל זה על מנת יהיה הקדמה לחסיד, שהמשכיל יידע כי לא לחינם היה בו הכעס, כדאמרנו בקשה לכעוס וקשה לרצות, הן קשה הוא לכעוס, ואם כעס בוודאי היה לו לכעוס, אבל הוא יכעס רק בעבור קנאת ה׳, ולא על כבודו יקצוף, דאם לא כן איך יקרא חסיד, וכגון משה רבינו שכעס על עוברי עבירה (שמות פרק טז׳ פסוק כ׳), ואף שטעם גדול לו לכעוס, עם כל זה נוח הוא לרצות, ועל כגון זה ראוי הוא שיקרא חסיד.