מי שהנהיג עצמו להיות כמותו, ראוי הוא להקרא תלמידו, וכן הוא בתלמידי בלעם הרשע.
פשיטא דאין עינו צרה בשל חברו, אלא שמח ליבו בכל טובה שיש לחברו, כמו שנאמר באהרון הנה הוא יצא לקראתך וראך וטמח בלבו (שמות פרק ד׳ פסוק יד׳).
עניין הרוח ברוחניות יבוא והנפש בגשמי, כגון אבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל דאמר ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו, ניסק לאיגרא וניבעי רחמי, אפשר דמרצי הקדוש ברוך הוא וייתי מיטרא, ולא נחזיק טיבותא לנפשין (תענית דף כג׳ עמוד ב׳), וזה עניין הרוח, ובגשם כדאמר כאן נקרא על נפטר שבא בחלום לפי הקבלה
ונפש שפלה, מתלמידיו עול אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפען $ T T T J " V T • J " J T T J V V • " ״ J * T 5 " J J T T I״.״•••
רחבה, מתלמידיו עול בלעם הרעוע.מה בין תלמידיו עול אברהם אבינו לתלמידיו עול בלעם הרעוע. תלמידיו עול אברהם אבינו, אוכלין בעולם
8 ־ 8 • V T ״ 8 T T I • 8 * •T T T 8 " %• T • 8 - TTT T הזה ונוחלין בעולם הבא, עובאמר להנחיל אהבי יעו, ואצרתיהם אמלא "T T I • “8 8 V ־־ V " T ״••8-8 " VS״ 8 * 8 8 ״• ״•״ 8
(משלי פרק ח׳ הפסוק כא׳). אבל תלמידיו עול בלעם הרעוע יורעוין גיהנם T "8 V I I Z ״ 8 • T ״•״•T • •• I • 8 TTTT8 ויוךדין לבאר עוחת, שנאמר ואתה אלהים תורדם לבאר עוחת,
528אנשי דמים ומו־מהלא יחצו ןמיחם, ואני אבטח בך (תהלים פרק נה׳ פסוק כד׳): (כ) ןהו־דה בן תימא אומר,הוי עז כנמר,
533והל כנשר, 534 ורץ כצבי, 535 וגבור כארי לעשות רצח אביף שבשמים.
: ־r ״••• ••• * :It-:״, : • t:״• : t t - %• I • t I •
הוא החז אומר, עז פנים לגיהנם, ובשת פנים לגן עדן.
כיון שהכבדות מפסידה בעבודה הבורא, הזכיר את הנשר שאף כי עוף גדול וכבד הוא, מעופו קל ומהיר. מידע שניתן לקרוא הרב דוד אבוחצירא מקבל נשים
מהא דאמר רץ כצבי משמע המהיר בחיות הוא, וזה כלל אינו, כי בידוע שיש מין של נמר שיכונה צ׳יטה, שהוא המהיר שבין החיות.
ויש לומר דאמר התנא בדווקא רץ כצבי, ולא אמר מהיר כצבי, כי בכל אופן הוא המהיר שבחיות לברוח, ויש עיתים למען עשות רצון אבינו שבשמים, עלינו לברוח מהר מן העבירה, כדכתיב ביוסף חנם מצא החוצה (בראשית פרק לט׳ פסוק יב׳).
כתיב כרע רבץ כאתה (בראשית פרק מט׳ פסוק ט׳), ופירש האבן עזרא שמנהג האריה אחר שטרף ישב על כרעו וירבץ, ואילו היה עובר כל מין חיות לא יקום מפניהם שיברח עכ״ל, וזו גבורה יתרה על כל חיה אחרת שנסה עם טרפה שלא יגזלו ממנה הטרף, לטעם שכבדים האברים בשעת העיכול, וגם יען מסוכנת היא להיות נטרפת בשעה זו.
ואמרו אש של מערכה רבוצה כארי הייתה (יומא דף כא׳ עמוד ב׳), ובימי שלמה היה זה שירדה גחלת מן השמים, ואש שלה רבוצה כארי הייתה, לרמוז להם דזכאין הם, ואין להם לפחוד משום אומה, כמו שהארי אינו ירא משום חיה.
537יהי רצוין מלפניך יי אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינוותן חלקנו
5 • VS T5 I V T J • I T ״• ••••:״•• ״ 5 T : T•• J • I ״• :״•I״•״:
בתורתך: (כא) הוא הןה אומר,בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד,
540בןשמונה עשרה לחפה,
" T : V %• 8 I V
רבי מתתיה היצהרי כתב בן עשר למשנה, שאז ראוי למשנה שהוא מטוכסס בעשרים וארבעה ספרים תחלה עכ״ל, ר״ל כיון שכך כוחם של הרכים ולא בעיון המצריך ישוב דעת גדול, ואם יש לנו היום בקי בחמשה חומשים דבר גדול הוא, אבל בעשרים וארבע ספרים לא שמענו, והמשיך בפרושו בן חמש עשרה לתלמוד, שהוא ידיעת המשניות וסברותיהם, וצריך שיהיו תחלה שגורות בפיו ערוכה ושמורה המשניות עכ״ל, ועולה מדבריו כי לסברא הנכונה צריך גם את הגיל הנכון.
הנה גם הראשונים לא זזו מתורת אבות, ואם אמרו כך, משמע שמה שאנו שומעים סברות מרכים הרבה לפני טו׳ שנים, ריצוי מילים בעלמא הוא, וכך מעיד רש״י כי לימוד הגמרא הוא לתת סברא להבין בטעמי המשנה והלכה כדברי מי (סוטה דף מד׳ עמוד א׳), וכן דייק לומר התפארת ישראל (יכין) בן חמש עשרה לתלמוד, שכבר מוכשר הוא בשכלו להעמיק בדיניו עכ״ל, דוק מיניה לפני כן אינו מוכשר.
וראה שנראה כאילו עירב התנא עניינים שונים, והם תלמוד תורה ומי שהגיע למצוות, אלא להורות נתן, שכשם שאין לשנות חיוב במצוות, שהוא בבן שלש עשרה, לא לפני ולא אחרי, שאם מחלל הוא את השבת לפני אינו חייב, ובהגיעו למצוות יהא נסקל בשל הפרש של יום אחד, כך הפרק בו עליו לעבור ממקרא למשנה.
אמנם אחר הדברים האלה הדעת נותנת, שלכלל יש גם היוצא מן הכלל, ואי אפשר כך אלא ביחידים, ומה נעשה לעת זו שהיום כולם מוחזקים כיחידים.