מי שירגיל עצמו במיעוט שיחה ייקר לעצמו אשר יהגה בשפתיו, ולזו הסיבה כל היוצא מפיו מבורר לו היטב, וגרמא הוא להעמיק בחשיבה, ושמועתו יותר מכוונת, כי מדקדק הוא היטב גם באשר שומע הוא מחבריו, וייקל לאדם להשיג זו המעלה היקרה כאשר ירבה לכתוב את אשר עולה ברעיוניו, כי כל אשר בספר יכתב יהיה לנגד עיניו תמיד, ויוכל לחזור עליה בכל עת, לטעם שברבות הימים ישתבח טעמו ויתקן אשר שגה במאמרו.
640בארך אפים, 641בלב טויב, 642 באמונת חכמים,
• .... 8 J J ״• * V8 V ־ 8־ J • T
ב׳), כל המתלוצץ יסורין באין עליו, שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם (ישעיהו פרק כה׳ פסוק כב׳), יש לאדם להזהר כי השוחק בנקל יכול להפוך היות ללץ, כי נכונו ללצים שפטים (משלי פרק יט׳ פסוק כט׳).
קרא כאן מה זה שכינה
דאפשר שישמע סברא משובשת מחברו, ואם יש בו אורך רוח יכרה אוזנו למאמר חברו עד גמירא, ומתוך דבריו ילמד כיצד להשיבו דבר על האופן היותר נכון, על מנת שיתקבל על לב חברו המענה אשר בפיו.
והיא אחת משלש עשרה המידות שבשעה שמזכירין אותן בני ישראל אין חוזרים ריקם (פסיקתא זוטרתא שמות פרק לד׳ סימן ז׳), וכתיב והלכת בדרכיו (דברים פרק כח׳ פסוק ט׳), וכדאמר אבא שאול אדמה לו, מה הוא רחום וחנון, אף את תהא רחום וחנון (ירושלמי פאה פרק א׳ הלכה א׳).
ואינו דומה לשמיעת האוזן שאמר לעיל, כי אפשר שישמע סברא שגויה ויש לו להאריך אפו, וכל שכן לא לקנטרו בעבור השיבוש, והכא אינו מזכיר בעלמא כדאמר בפסיקתא, אלא נוהג כך ממש בעצמו להיות ארך אפים, ולכן מובטח לו שכל אשר יוציא מפיו, אינו חוזר ריקן.
רבי אלעזר אומר לב טוב, אמר להם רבי יוחנן רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם, לכן כלול בו גם עין טובה והרואה את הנולד (לעיל פרק ב׳ משנה ט׳), ונלענ״ד גם דיבוק חברים ילמד משם, וזה היינו חבר טוב שאמר, וראיתי שיש גורסים במשנה ובדיבוק חברים, ולגירסא זו נראה דאינו נכון אשר כתבתי.
642ואמונת החכמים אמונת ה׳ היא, שנאמר ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו* ד8- • - 8 T ״.״ - 8
(שמות פרק יד׳ פסוק לא׳), והיא אבן יסוד בקניין התורה, יען אפשר עיתים דנראין דברי החכם דאי אפשר כמותן במציאות, אלא נראין יותר כמשל.
מידע עלחלום על סבתא שנפטרה לפי הקבלה
643בקבלת היפורין, ובאותו מעשה ברבי יוחנן, שקבלה בידו בפירוש הפסוק דעוערלך לאבני אקדח (ישעיהו פרק נד׳ פסוק יב,), וקא דריש עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים, ואם אין כך קבלה בידו, אי אפשר לאומרן, ורבי יוחנן לא פקפק ברבו כאשר שמע כך מפיו.
לגלג עליו אותו תלמיד, השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן, כולי האי משכחינן, והיא מאת התלמיד סברא נכונה, אלא שיש לו להאמין בדברי חכמים, לכן אמרו חכמים לגלג עליו אותו תלמיד, ולא היה עבורו בתורת מדרש פליאה בלבד, ורבי יוחנן חשב בתחילה שרק יש לתלמיד פליאה על דברי המדרש, ואינו מלגלג, לזה הטעם לא הקפיד עליו.
לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם שלושים על שלושים, וחקוק בהן עשר ברום עשרים, אמר להו הני למאן, אמרו ליה שעתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים.
אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה דרוש רבי, לך נאה לדרוש, כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו ריקא, אלמלא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות (בבא בתרא דף עה׳ עמוד א׳).
אינו ר״ל שיזמינם אליו כרבי אלעזר (בבא מציעא דף פד׳ עמוד ב׳), אלא שיהא נכון להם ולא יטוש תלמודו מפניהם, אבל מוכרח הוא עדפחתו היסורין מתלמודו במה שרגיל הוא, ואולי ר״ל כגון דאפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש, ועלו בידו שתים (ערכין דף טז׳ עמוד ב׳), ואלו יכול לקבל בשמחה, יען גם יש בהם הבטחת שכר.
ומעלה על קבלת היסורין הוא שיהא שמח כשבאין עליו, מפני שמצילין אותו מחוליה שלמעלה (דרך ארץ פרק ז׳ הלכה כג׳), וגם מביא ישועה לעולם (תענית דף ח׳ עמוד א׳).
המכיר את מקומו, והשמח בחלקו,והעוגה סיג לדבריו,ואינו*
•• 5 J TT : • T : V T J J J : " T " J * I S V • - -
מחזיק טובה לעצמו,אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות,
648 אוהב את הצדקות,אוהב את המיקורים, אוהב את התוכחות,
651ומתרחק מן הכבוד, 652 ולא
653מגיס לבו בתלמודו,
שאוהב להיטיב עם הבריות בין בממונו בין בגופו, ויותר שאוהב דברים צודקים, ונסמכה הצדקה ליושר, שנאמר תלך צדקות ודבר מיעזרים (ישעיהו פרק לג׳ פסוק טו,), יען היא דרך ישרה שיבור לו האדם, כי כל בריאת האדם היא צדקה מאיתו יתברך.
649והאוהב את המישרים, צריך להיות שונא לשקר, וכל הדומה לו, כגון העושקים והמענים שהזכירה התורה, וראוי לשפוט בין איש לעמיתו.
שאהבת התוכחה לחכמים ראויה היא, גם למוכיח וגם למי שהוכיחו אותו, ומרבה אהבת אמת בין החכמים, מדכתיב הוכח לחכם דאהבך (משלי פרק ט׳ פסוק ח׳).
לא יטעוך מי שלא מתרחקים מן הכבוד להיות נחשבים בעיניך בעלי גאוה, כי הכבוד צריך הוא למורים הלכה לרבים שישמעו מהם, והמתרחק מן הכבוד ראוי למי שאין הצבור צריך לו, וגם אפשר דמיירי במי שצריכים לו, אבל הוא ירחיק נפשו פנימה מלהתכבד בזה, לסיבת שאם לא יכבדוהו לא ימנע מהם הטוב, וצריך לזה הרבה זהירות, כי היצר הרע בנקל יוליכהו שולל שכבוד התורה הוא מבקש, ואינו כן.