פרשת וירא

מיקוד מורחב:

פרק יק - פס׳ א - ה׳ השרה שכינתו על אברהם ועשהו מרכבה לשכינה ולכן לא תמצא שנאמר עליו שוב וירא אליו ה׳ שהרי הוא תמיד מצוי לפניו.

יש דרגות בהתגלות ה׳ לנביאים ולאברהם נגלה בכללות אור עליון [שם הויה מלא] וזה השיג אחר שקיים ברית מילה.

פס׳ ב - הסבר יפה לכל הפס; וחידוש שאברהם כבר נתרפא מעצם ראיית המלאך שבא לרפאותו [רפאל] ולכן יכל לרוץ כמו שכתוב וירוץ לקראתם.

פס׳ ג - מדוע אברהם פנה למלאכים ודיבר בלשון יחיד? האוה״ח מסביר שמכיון ששניים מהם באו בשליחותם אליו לא היה צריך לשכנעם לסור לביתו אך השלישי שנשלח להפוך את סדום היה צורך לשכנעו לבוא לביתו.

פס׳ ה - אברהם האכיל את המלאכים אוכל רוחני ופת לחם - לחם בגי׳ ג״פ הויה= 78, [ובמאורי אור כתב בשם אור הגנוז שזה ג״פ הויה כנגד עולמות בי״ע ואצילות זה הכבוד עצמו].

[ראה במאורי החיים שהביא את פירוש הבעש״ט לפס׳ רעבים גם צמאים שעשה ה׳ שיהיו רעבים וצמאים מפני הנפש שהם ניצוצי הקדושה הנמצאים במאכל וצריך

לתקנם].

פס׳ י - יצחק נולד מסטרא דנוקבא [וראה גם בסוף הפרשה כב, כ בפירוש האוה״ח ששם מביא שטעם כתיבת כל משפחת בתואל ודווקא כעת כי ברגע זה נכנס בו נפש מצד הזכרות].

מאמר בנושא איך מוציאים עין הרע לבד

[ראה מאורי החיים שהביא מהמרח״ו בשער הפסוקים שיצחק וחבקוק (בן השונמית) נולדו מסטרא דנוקבא ולכן היו צריכים למות ולחיות מחדש, ושם כתב מהרח״ו "אבל שכחתי מה ששמעתי ממורי ז״ל בעניין זה"].

פס׳ יג - חידוש נפלא מדוע ה׳ הקפיד על הצחוק של שרה ולא על אברהם, האוה״ח מסביר ששניהם צחקו מתוך שמחה ואמונה שיהיה להם בן אלא שההבדל בניהם זה הזמן מתי הם האמינו - שרה האמינה בדבר רק לאחר שראתה שינוי במציאות שחזר לה אורח כנשים, ולפי זה גם לא צריכים להגיע לדברי חז״ל שה׳ שינה מפני השלום אלא ה׳ אמת וממנו תוצאות אמת.

פס׳ טו - כיצד שרה העיזה פנים כ״כ כביכול לשקר ולומר "לא צחקתי"?

פס׳ יח - אם בניו של אברהם לא ישמרו דרך ה׳ ה׳ לא יטיב להם בהבטחותיו לאברהם [ונראה קצת שלא כדרך המהר״ל הידועה שה׳ בחר בישראל שלא מצד צידקותם ומעשיהם וכוי].

פס׳ כא - היינו חושבים שה׳ דן את האדם לפי כבוד ה׳ שנפגע ואז זה דין יותר חמור, אלא ה׳ אומר אפילו אם אדון את סדום כאילו פגעו בכבוד אדם [ולא כפי כבוד ה’] בכל זאת יצאו חייבים.

[על פס׳ לג מביאים במאורי החיים מהזוהר חדש ח”א מד. סיפור מבהיל על רשב״י שלבדו הציל את כל העולם כנגד רצון ה׳ - ולא כ”כ הבנתי למה אברהם לא יכל ג״כ להציל את סדום, אולי רשב״י יותר גדול מאברהם, ואולי אפשר לתרץ ע״פ דברי האוה״ח בפרשת בשלח (יד, כז) שיש הבדל בין הזמן שלפני מתן תורה ולאחר מתן תורה כל הבריאה כפופה לתורה ועמליה ולכן רשב”י שהיה לו את כוח התורה יכל להציל כל העולם משא״כ אברהם שהיה בלי קבלת התורה לא יכל לפעול כן].

פס׳ ל-לג - הסבר יפה למה אברהם חושש שיחר אף ה׳ בחלק מהבקשות ובחלק לא חושש.

פרק יט - פס׳ א - אע״פ שלוט ניצול בזכות אברהם בכל זאת הוא צריך שיהיה לו איזה זכות כל שהיא בכדי להינצל.

פרק כ - פס׳ ז - אין נביא זולתי אברהם בימים ההם [וראה במאורי החיים שמקשים שהרי היו עוד הרבה נביאים ותירוצם ע”פ דברי האוה״ח בתחילת הפרשה (יוז, א) שאברהם היה בדרגת נבואה גבוהה מרכבה לשכינה].

פרק כא - פס׳ ב - ישמעאל לא נקרא בן אברהם, וראה גם בפס׳ יא שכתב האוה״רז שאברהם חזר והודה לשרה שישמעאל לא נקרא בנו.

הסבר מדוע כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה.

פרק כב - פס׳ א - את בנך את יחידך - כעת לאחר שיצחק גדל וישמעאל גורש הרי ה׳ בעצם בא לחזק את זה שרק יצחק נקרא בנו של אברהם ולא ישמעאל שהוא לבד נקרא בנר•

פרשת חיי שרה

משפט חסד שה׳ עושה עם ידידיו שאם צדיק מת בגיל מסוים והיה צריך לחיות יותר זמן [כמו שרה במקרה שלנו] ה׳ נותן לו שכר על כל אותם השנים שהיה צריך לחיות ולא חי שהרי מסתמא גם באותם שנים היה עובד את ה’.

פס׳ ב - הצדיקים מהפכים את החומר הגשמי של גופם לרוחניות, “באמצעות דבקות האדם בקונו יתהפכו היסודות כולם ליסוד האש ויסוד האש ליסוד אש הנשמה והבן".

פס׳ ג - “מערת המכפלה אין ערוך אליה”.

”כל תורתנו הקדושה היא שכלית” [ובמאורי החיים הפנו ג”כ לאוה״ח בפרשת חקת (במדבר יט, ב)].

[פס׳ ח־כ - הסבר נרחב מה כל המשא ומתן בין אברהם לעפרון על קניית מערת המכפלה].

מידע שיש על תפילה להצלחה במבחן נהיגה

פרק כד פס׳ א - אברהם השביע את אליעזר בכללות שלא יקח אישה לבנו מכנען ואליעזר בכלל השבועה הזו ובכך רמז לו בצורה יפה שיצחק לא יתחתן עם בתו ולא העליב אותו, [וכן ראה בפס׳ ג שאליעזר חשב שמכיון שהובטח לאברהם שיהיה ברכה מימילא לא משנה במי יתחתן הוא יהיה ברכה ואברהם אמר לו שזה לא נכון שהוא לא יכול להידבק בארור שהוא תמיד נשאר ארור].

פס׳ יב - אע״פ שאליעזר היה בטוח שאלוקי אברהם יענה לתפילת אברהם בכל זאת התפלל לה׳ שהוא (אליעזר) יהיה ראוי שזה יתקיים ע״י ”כי ימצא לפעמים שתהיה מניעה לקיים דברי התפילה מצד האמצעי".

פס׳ יח-יט - דקדוקים בדברי ומעשי רבקה עד כמה היתה חכמה ומלאת חסד יותר ממה שנראה [מדוע לא אמרה מיד גם לגמליך אשאב וחיכתה רק לאחר שיסיים לשתות, שיערה בדעתה שהוא עייף מהדרך וכמה בדיוק הוא צריך לשתות, הקדמת אוכל לבע״ח לפני האדם זה דווקא כשאין סכנה אך כאן היתה סכנה והאדם קודם וראה גם בפרשת חקת (במדבר כ, ח) ובמאורי החיים].

פס׳ כט - לבן רץ לאליעזר זה לשבחו של לבן שרצה להגן על אחותו ולכן קדם שמו לו וכדרך שנאמר בצדיקים.

דברי חז״ל שאליעזר אמר שם ה׳ ונעשה נס והעלה את עצמו והגמלים לשמים.

פס׳ ס - “כל חלק הרע ישנא חלק הטוב” ואפילו יהיה בנו ובתו [ובמאורי החיים הפנו ג״כ לדברי האוה״ח בפרשת שלח (במדבר טז, טו)].

פרק כה פס׳ ו - לישמעאל לא נתן אברהם שום דבר שהרי כבר הוסבר לעיל שהוא קנוי קניין עבד ליצחק [כל הסוגיה שישמעאל איננו בן אברהם אלא עבד לנו - פרק יז פס׳ ה,

פרק כא פס׳ ב וכן פס׳ יא, פרק כב פס׳ א, וכאן בפס’ זה, פרק כו פס׳ ג׳ וכן פס’ כח, פרק כח פס׳ יג, וקצת קשה מהפס׳ האחרון בפרשת תולדות “מחלת בת ישמעאל בן אברהם" שמשמע שישמעאל בן אברהם וזה לכאורה הפך דברי האוה״ח הקדוש, ואולי יש לתרץ שהפס׳ אמר לנו כיצד עשו ראה זאת בעינים שלו ולא כפי האמת שעשו ראה זאת שישמעאל בן אברהם אך זה לא נכון מציאותית וכמו שכתב האוה״ח].

פרשת תולדות

מיקוד

פרק כה פס׳ יט.

פס׳ כט.

פס׳ כ.

פרק כז פס׳ א.

פס׳ כב.

פס׳ ה.

פס׳ כג.

פס׳ יג.

פס׳ לא-לג.

פס׳ כט.

פרק כו פס׳ כו-כט.

פס׳ מ.

פס׳ כו.

פרק כח פס׳ ה.

פס׳ כז.

מיקוד מורחב:

פרק כה פס׳ יט - הסבר הכפילות אברהם הוליד את יצחק.

דעת הראב״ע שיצחק נעקד בעל כורחו - והאוה״ח חולק עליו ואומר שיצחק הלך ברצון ומתוך גדולה ועמידה בניסיון.

אברהם מעלתו גדולה משל יצחק.

"פעולת האב תחשיך מאור נפש הבן" [וראה במאורי החיים שמביא עוד הרבה מקורות מאוה״ח מקבילים והמוכר יותר הוא בתחילת פרשת תזריע].

פרעות תולדות | 27

פס׳ כ - בא הכתוב ללמד סנגוריא על רבקה שנדע שלא בסיבתה לא נתקבלה תפילתה אלא מרשעת קרוביה.