רבקה ילדה את בנה הרשע עשו משום שרוב בנים דומים לאחי האם, ובאמת שיצחק ידע שהיא בת זוגו המיועדת לו ולכן נשאה לאישה ולולא שידע זאת לא היה מתחתן איתה.

פס׳ כב - דחיית הסברו של רש״י [ע״פ הגמ׳ ביבמות סד.] שרבקה הצטערה מגודל הייסורין אלא האוה״ח מסביר שצערה היה שחששה שהריונה לא יתקיים והם ימותו.

פס׳ כג - “כל הריון שיהיה משניים [תאומים] יהיו השנים נוחים וטבעם שווה”.

[פס׳ ל - עשו היה בודק בשמות וראה במאורי החיים שהביאו מהחסד לאברהם דברים מענינים בנושא זה].

פס׳ לא-לג - הסבר במעט אריכות איך המכירה יכולה להתקיים ומדוע היה צריך ג״כ להשביעו ולמה המכירה קיימת ע״פ התורה ושהתורה הצדיקה את המכירה.

[פרק כו פס׳ ח - במאורי החיים מביאים כמה תירוצים לשא׳ כיצד ראה אבימלך את יצחק מצחק את אשתו].

פס׳ כו-כט - כל הדיון באריכות מדוע אבימלך בא לכרות ברית עם יצחק והרי כבר כרת ברית עם אביו וזה מחייב גם את יצחק, והרבה דיוקים ודברים יפים בפס’.

פס׳ כו - יש מציאות שאמוראים נחלקים במה שנחלקו כבר תנאים כי לא תמיד הם היו בקיאים בברייתות ובפרט באגדות.

פס׳ כז - כל שנאה שתלויה בדבר בטל דבר בטלה השנאה אך שנאה מחמת קנאה היא הכי קשה והיא לא בטלה לעולם זולת בהיבטל שורש הדבר שמחמתו היתה הקנאה [וכן במאורי החיים הביאו מקורות לזה מראשונים].

פס׳ כט - המלכים ירצו לחזק את ידי העשירים בארצם משני סיבות א. שאם יצטרכו הלואה ב. כדי לרומם מלוכתם.

קרא כאן רצח בחלום לפי הקבלה

פרק כז פס׳ א - מדוע יצחק רצה לברך את עשו? כי הוא חשב שבאמצעות הברכות יתהפך עשו לטובה, “כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע”.

פס׳ ה - רבקה היתה נביאה.

פס׳ יג - טעם לאהבת רבקה את יעקב.

פס׳ כט - למה אמר מברכיך ואורריך ברבים וברוך וארור ביחיד? לומר שלא כל מי שמברך הוא ברוך ולא כל מי שמקלל הוא ארור.

פס׳ מ - הברכות שברך יצחק את עשו הם יתקיימו בו דווקא כשהוא יעבוד את אחיו יעקב.

פרק כח פס׳ ה - דווקא בזמנם שלא נבחרו בנ״י היה אפשרות לקחת מהאומות שגם בהם היו ניצוצי קדושה אבל לאחר שנתבררו בנ״י אין יותר נשמות קדושות מחוץ לעמ״י.

יש שני סוגים של בירור ניצוצות אחת ע״י נשמות קדושות שיוצאות ממקומות לא טובים אך יש בירור ניצוצות ע״י שישראל סובלים ומתייסרים, וע״י כך מסביר האוה״ח את גלותנו.

פרשת ויצא

מיקוד:

פס׳ ל.

מיקוד מורחב:

1פרקכח פס׳ יא - במאורי החיים הביאו את קושיית הזוה״ק כיצד כל א״י שהיא 400 400X פרסה התקפלה תחת יעקב אלא הזוה״ק מתרץ שיש ארץ אחרת הנקראת א״י והיא ארץ החיים].

פס׳ יג - יעקב רגל רביעי במרכבה [ובמאורי החיים מקשה שלכאורה יעקב רגל שלישי אלא מתרץ שלפני דוד אדה״ר היה ראש לאבות ויעקב היה רגל רביעי].

יעקב הוא יורש ישיר מאברהם ולכן עשו משולל מהירושה וישמעאל פשוט שאין לו חלק שהרי הוא עבד.

פס׳ יד - גם בזמן הגלות כל קיום אומות העולם והמשך קיומם הוא עמ״י.

בדרך רמז כל הפרשה תרמוז לנשמה שיוצאת מהעולם העליון ויורדת לעולם המעשה.

מידע על כלב בחלום לפי הקבלה

כל אחד ואחד מעמ״י מוכשר לנבואה [וראה גם כן כוזרי מאמר א׳ אות קג].

פס׳ כב - פירוש לפס׳ ושכנתי בתוכם - בתוך שתי ההזמנות שהזמין יעקב מראש - אבן השתיה, ועצי השיטים.

פרק כט פס׳ ז - מדוע יעקב מתערב לרועים בעסקיהם ובא ומוכיח אותם שאינם עובדים מה זה עניינו? אלא מצד צער בעלי חיים שהוא איסור מהתורה חש על הצאן.

פס׳ יג - יעקב סיפר ללבן את כל הדברים שקראוהו שידע לבן שיעקב יודע להתחכם ולכן לא כדאי לו לנסות לרמות אותו.

פס׳ טו - מה אכפת ללבן שיעקב יעבוד בחינם? אלא לבן חשש שמכיון שהם לא קצבו מחיר יעקב ידרוש יותר לכן לבן עשה זאת להמעיט בשכר יעקב.

פס׳ יח - תלמיד חכם צריך שתהיה לו אישה נאה כנגד יצה״ר.

מדוע יעקב נקב במחיר רחל דווקא שבע שנים? רצה לתת מחיר שבטוח לבן יסכים והוא יותר מכפי מכירת עבד עברי רגיל שנמכר בבי״ד לשש שנים ולכן נקט שבע.

פס׳ כה - עיקר ההקפדה של יעקב על לבן שרימהו ונתן לו את לאה בדרך רמאות ולא ישרה שאם היה מסכם איתו מתחילה יעקב היה מסכים לכך.

פס׳ כט - ”כל מה שיש לדרוש בלבן לגנאי דרשינן".

פס׳ ל - אע”פ שבדר״ב ההתמדה תוליד הרחקה והריחוק יוליד את התאווה כאן אצל רחל אע״פ שיעקב התמיד להיות אצלה בכל זאת לא התמעטה האהבה.

פס׳ לב - לדון תמיד לכף זכות זוהי מידת המאושרים.

"הזוגות [איש ואישה] יתלוו בעולם העליון בתמידות”.

פרק ל פס׳ ב - הסבר מדוע חרה אף יעקב ברחל, שהוציאה מפיה מתה אנכי וקללת חכם אפילו על תנאי היא באה [ומעניין שלבסוף רחל מתה מקללתו של יעקב על תנאי שאמר שמי שימצא התרפים בידו ימות].

פס׳ טז - "ותצא לאה" לשבחה של לאה ולא לגנותה [וראה בפרק מט פס׳ יב דברי האוה״ח “לאה עשתה דבר שהוא למראית עין חוץ מדרך המוסר"], וכן ה׳ נתן שכרה שנכנסה להריון [שלא כדברי רש״י וחז״ל שדרשו זאת לגנות].

פס׳ כב - ”ה׳ זוכר את חסידיו מבלי שיצעקו אליו”.

פרק לא פס׳ כג - מדוע לא קפצה ליעקב הדרך בבורחו מלבן? ה׳ רצה להראות ליעקב שעל אף שלבן יגיע אליו לא יכול לעשות לו שום דבר ואף לא לדבר אליו רעה, וזה נס גדול למנוע מבעל בחירה את בחירתו [ואולי זה הכנה לקראת הפגישה עם עשו, שה׳ מבשר ליעקב שהגיע הזמן להפסיק לברוח ולהתמודד מול אותם שונאים הבאים להרע לו וה׳ איתו ולא יוכלו לו].

פס׳ לו - "וירב בלבן” מלמד שלא הוכיחו ברבים אלא ביחידות שלא יביישו בתוכחתו.

פס׳ לז - לבן מישש הכל ואפילו כלים שאין סיכוי שהתרפים שם משום שהוא לא חיפש רק את התרפים אלא הוא חיפש אולי יעקב גנב לו איזה כלי או משהו הכי קטן מביתו.

פס׳ לט - נזרקה רוח הקודש בדברי רש״י.

פס׳ מג - התורה תלמד דינים באמצעות הסיפורים ואע”פ שזה נאמר ע״י רשע כמו לבן וכדומה [ובמאורי חיים הקשה מירושלמי במו״ק שכותב שאין לומדים מלפני מתן תורה ויישב שם, וראה בש״ך (יו״ד סי׳ רמד ס״ק יג) שפסק להלכה כדברי לבן שלא יעשה כן במקומותנו לתת הבכירה קודם הצעירה].

פרשת וישלח

פירוד:

מיקוד מורחב:

פרק לב פס’ ד - יישוב כמה דיקדוקים בפס’ בצורה נפלאה.

בדרך רמז ירמוז הכתוב לשלושה זמנים שבהם היחס בין ישראל לבני עשו ישתנה.

פס׳ ה - יעקב קורא לעשו אדון אף שלא בפניו בכדי לתדרך את השליחים בדיוק מה לומר.

פס׳ ח - יעקב התכונן בעורמה לכל התרחישים ובלי שעשו יבחין בכדי לא לעורר את שנאתו.

פס׳ יא - החסד הכפול שעשה ה׳ עם יעקב שהוציא את הגזלה מן הגוזל ויש שני סוגי השבת הגזילה ראה בפנים.