[במאורי החיים הביאו מהבן יהוידע בכתובות קי: שמסביר שכל המצוות שיהודי עושה בחו״ל הם עולות אל ה׳ ע״י השרים [המלאכים] שהם ממונים בחו״ל ולכן כל הדר בחו״ל הוי כמי שאין לו אלוה].
הגדה של פסח נכתבה ע״י תנא.
פס׳ י - אם משה ימאס בשליחות ה׳ לא ישלחנו.
פס׳ יב - הסבר נפלא לפס׳ - וזה לך האות שאתה מקטין עצמך בזכות זה אני שולח אותך אל פרעה ובהוציאך את העם תעבדון על ההר הזה דווקא הר סיני ולא ההרים הגאוותנים ”הא למדת כי אין אני חפץ אלא לנמוכים”.
פס׳ יג - דרך הנביא להזכיר את שם המנבא (שם ה’) ולא שע״י שמו של ה׳ ידעו שה׳ שלחו.
פס׳ יד - שם אהיה ”יתיחד למידת הרחמים ואשר היא בחינת המוציא מעבדות לחירות”.
פס׳ טו - "שם הויה הוא כולל כל הבחינות הקדושות".
כנסו למידע כאן דניאל מסרים מעולם האמת
אהיה בגי׳ ר״ת אברהם יצחק ויעקב [וראה עוד רמזים וגי׳ במאורי החיים].
פס׳ יח - מדוע כעת זמן רב לפני יציאת מצרים מודיע פרט זה של שאילת הכלים מאת המצריים, אלא משום שאמרו שילכו רק לשלושת ימים לכן ישאילום שהרי הם יוצאים על דעת לחזור.
קשה כיצד ה׳ כביכול משקר ואומר שעמ״י הולך על מנת לחזור, אלא שרצה ה׳ להטעותם בכדי שהמצריים ירדפו אחריהם ועוד שבאמת מצד ה׳ לעולם לא אמר שיחזרו ועוד שבאמת אותו הדור שיצא ממצרים חגו לה׳ במדבר בלבד ולא נכנסו לארץ, ולגבי לקיחת הממון הרי שמותר לאדם להציל את שלו מיד האנס וכן כאן.
אלא שקשה מדוע ה׳ צריך שדווקא המצריים ירדפו אחרי בנ״י ולא ימיתם ה׳ במצרים ע״י העלאת הנילוס וכדומה, אלא שבקריעת ים סוף היה קידוש ה׳ גדול ורק באופן זה יכל להיות ועוד שה’ מודד מידה כנגד מידה.
פרק ד פס׳ א - מדוע משה לא טען שהוא כבד פה עד עכשיו, אלא שמשה חשב שכאשר ה׳ יגיד את שמו יעשה בו נפלאות וירפאוהו ממומו.
פס׳ ג - ה׳ רמז למשה שכאשר הוא אוחז בנחש הרי שלנחש - הסטרא אחרא אין שום כוח והרי הוא כעץ יבש, אך כאשר יעזבהו מידו הרי שהוא יהיה לנחש וכוחו יהיה גדול.
[במאורי החיים מביא תפארת ישראל שמביא מאיזה גוי מפורסם מחכמי אומות העולם שמעיד שנמצא בריה כזאת שהיא חצי עכבר חצי אדמה כמו שחז״ל מביאים במשנה בחולין].
פס׳ ח - קשה ביותר וכי יש ספק כלפיא שמיא, אלא נתכוון ה׳ להסיר החשש שמא יראו כלפי חוץ שהאמינו למשה וכלפי פנימה לא יאמינוהו וזה לא יוכל לבחון משה.
פס׳ ט - ”מאור עיני ישראל רש״י”.
כנסו לקרוא על ריבת אתרוגים של הרבנית קנייבסקי
לכאורה קשה כיצד משה הפך את מי היאור לדם בסימן שנתן לבנ״י אלא שמסביר האוה״ח (והוא מסביר שזה עומק דברי רש״י) שהם לא נהפכו לדם אלא עד שהגיעו לקרקע ובכך אין כאן כפיות טובה של משה.
פס יא - גם אם קורה לאדם משהו לא טוב הרי זה לא במקרה אלא רצון ה׳ לתכלית ידועה לו.
[במאורי החיים הביאו מדרשות הר״ן על כך שה׳ רצה שמשה דווקא בהיותו כבד פה יגאל את ישראל ודווקא בארץ מצרים הארץ החכמה ביותר בזמנם ועוד מקורות].
ה׳ אמר למשה שילך אל פרעה וכשתתחיל במצווה אהיה עם פיך ותדבר בצורה רהוטה.
פס׳ יד - חרון אף ה׳ במשה הוא שנשאר במשה המום של כבדות פה מום קבוע, וכן שנלקחה ממנו הכהונה כמו שחז״ל אומרים.
פס׳ יז - לפי הזוהר ישנם שני מטות. [במאורי החיים הביאו מהילקוט את התגלגלות המטה מאחד לשני עד שהגיע למשה].
פס׳ כב - אם פרעה לא היה מדבר את הדברי בלע כנגד ה’ אזי אפשר שמיד היה ה’ מכה בו במכת בכורות.
פס׳ כז - נבואה שנאמרה לאהרן מפי ה׳ עצמו, על אף ששאר הנבואות חז״ל אמרו שנאמרו למשה לומר לאהרן.
פרק ה פס׳ ו - צרה שנמצאת בהווה משכיחה את החשש מצרה עתידה ומדאגת צרה שעברה.
פרשת וארא
מיקוד:
פרק ו פס׳ ב.
פס׳ כה.
פס׳ ג.
פרק ח פס׳ ד.
פס׳ ו.
פס׳ ה.
פס׳ ח.
פרק ט פס׳ א.
פס׳ ט.
פס׳ יב.
פס׳ יד.
פס׳ כח.
פס׳ טז.
פרק ז פס׳ ד.
פס׳ ל.
פס׳ י.
פס׳ לא.
פס׳ כב.
מיקוד מורחב:
פרק ו פס׳ ב - מרשעים יצא רשע, תיסרך רעתך, תשלום הרע הוא תוצאה של רעות
האדם ולא עונש מאת ה’. [וכן ראה הרחבה בנושא במאורי החיים].
פס׳ ג - "כי כל משכיל יבחר בטוב, ובפרט בטוב השלם והערב והמופלא הוא דרך ה׳".
ה׳ מודיע את משה שהוא כפוי טובה כלפי ה׳ שה׳ התגלה אליו במדרגה יותר מהאבות ומשה מדבר אליו בחוסר דרך ארץ.
וודאי שהאבות ידעו את שם ה׳ אלא שה׳ לא נתודע לאבות בבחינה הגבוהה של התגלות ה׳ ולמשה כן.