פס׳ ד - הסבר מדוע דווקא מי שנשוי יכול רבו לתת לו שפחה כנענית ומי שלא נשוי לא, משום שאם רבו ייתן לו שפחה כנענית בעוד שאינו נשוי לא ירצה העבד לצאת מעבדות לעולם וזה הפך רצונו יתברך, משא״כ במי שנשוי שיקל מעליו להיפרד מהשפחה כנענית לכן התיר ה׳ לתת לו שפחה כנענית.
פירוש כל הפרשה בדרך רמז - שהנשמה יורדת לעוה״ז.
הזוהר הקדוש אומר שהסטרא אחרא [הרמוז במילה חינם] לא שולט ”בדבר מצווה שעושה האדם בדמים יקרים, וכן תמצא שכל דבר טומאה בא בחנם מה שאין כן דבר מצוה וקדושה צריך להם טורח גדול ודמים יקרים".
”אם סיגל מצות ומעשים טובים וקנה לעצמו כח ימצא כח לעלות ביום התחייה”.
”ואומרו אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו כאן רמזה התורה סוד גדול והוא כי יש לך אדם שקנה נשמתו באמצעות חוזק מעשיו הטובים ונעשה הוא בעלה של נשמה הקדושה, וצריך אתה לדעת מה שאמרו בספר הזוהר במה שאמר הכתוב שור או כשב או עז כי יולד וגו׳ כי הבהמות מעת לידתם קונים שכל שיש לשור מה שאין כן האדם כפי מעשיו זכה נותנים לו נפש זכה יתיר וכו׳ זכה יתיר וכו׳ עד כאן, הנה שבאמצעות מעשיו קונה הנשמה הנקראת אשה".
כנסו למידע כאן תהילים ליום שני מבזקון
”כי תמצא כמה בני אדם שזוכים לנשמה טהורה בסוד הזיווג בשעת יצירה מצד אביו הצדיק”.
[פס׳ ו] - ישנם ארבע מאות עולמות הכיסוף.
פס׳ ז - "לא תצא כצאת העבדים. רבותינו ז״ל פירשו כיציאת עבד כנעני בשן ועין עד כאן. וטעמם כי לא יקרא הכתוב עבד סתם אלא לכנעני כי ישראל אין לו שם עבדות סתם".
מותר לחלוק על דברי חז״ל רק לעניין הסבר הפס׳ אך לא לעניין הלכה.
[ובמאורי החיים הביאו את דברי התיו”ט בנזיר (ה, ה) שג”כ כותב כדברי האוה״ח].
בפס׳ יא האוה”ח חולק על דברי חז״ל בהסבר מה כוונת הפס׳ ”שלוש אלה לא יעשה לה” וזה עניין שנוגע להלכה ויוצא שהאוה״ח כאן חולק גם על דברי חז״ל לעניין הלכה.
אולי אפשר לתרץ שאם חולק אך מציין את דברי חז״ל מותר אך עדיין קשה לי.
פס׳ יא - פירוש הפרשה בדרך רמז - שעמ״י נמכר לעבדים בגלות וטענות מדוע אנחנו כבר צריכים להיגאל.
"דע כי אמרו ז״ל כי בזמן החורבן כל כלי השפע משפיעין חוץ למקומן בשאר האומות ולא בישראל כי מתקלקלים הצינורות ומריקים במקום לא קדוש”.
עמ”י ראויים לגאולה אע״פ ”שלא יהיה בידם לא תורה ולא מצות ואפילו לא יכספו לדבר הגאולה...כי יסוריה יספיקו לפדיונה".
הסבר נוסף של הפרשה בדרך רמז - עברו על עמ״י כבר כמה גלויות אך הגלות הזו האחרונה היא אשר קנתה בישראל שם ’אמה׳ כי בכל הגלויות נשתעבדו בישראל אומה אחת אך בגלות זו ”בכל מקום אשר שם עברי בזוי הוא ושפל וכל אחד בוזז וחוזר ליקוטי בתר ליקוטי” ולכן גם הגאולה הזו האחרונה תהיה שלא כשאר הגאולות אלא בדרגה הרבה יותר גבוהה.
דברי הגמי בסנהדרין (צח.) שאם עמ״י יזכו [יטיבו מעשיהם] המשיח יבוא עם ענני שמיא הכוונה ”בעמוד אש מוצב ארצה וראשו בשמימה”.
"נשמות המשתעשעים בגן עדן הנקראים בנות ירושלים".
פס׳ יב - מדיוק מהפס׳ וכן מהרמב״ם שאם חבל במישהו בשגגה והוא מת לאחר זמן אין זה מחייב גלות, משום שרק במקרה שמת מיד זה מחייב גלות, אך הראב״ד חלק על כך ולא חילק בין מיד ללאחר זמן, והאוה״ח כתב עליו ”ואין דבריו נראים בשום אופן בעולם, ואין כאן מקום פלפול הפוסקים".
כנסו לקרוא על שבוע טוב ומבורך מנוקד
"דע כי משפטי ה׳ הוא השופט כל העולם להמית לעושי רשעה אלא שבחר לתת קצת מהם לשופטי ארץ להמית הרשומים בתורת ה׳ לטעמים רבים מהם נגלו לנו מהתבוננות התורה וכהנה וכהנה ישפוט הוא האדון למעלה כבועל נדה ומחלל יום כפור וכאוכל חלב וכדומה הוא ישלח מלאכו לפגוע בו, ולזה אמר הכתוב מות יומת פירוש אותו שהוא בן מות יומת על ידכם כי בן מות הוא הגם שלא יומת מכם” [וראה גם לקמן בפרשת כי תשא (לא, יד) ”מות יומת. כבר פירשתי בפרשת משפטים (כ”א י״ב) טעם הכפל, כי זה האיש בן מות הוא לשמים ומרשה ה׳ התחתונים להמית בן מות זה, ולשלול בן מות אחר שלא יהיה דינו מסור לבריות אלא לשמים”].