מדוע שלמה המלך גנז את מזבח הזהב שעשה משה? האוה״ח מוצא לזה רמז בפס’.
פס׳ י - מדוע בארון העדות שינתה התורה מכל שאר הכלים ובו כתוב ועשו ולא ועשית? אלא שזה בא לרמוז שאין התורה יכולה להתקיים אלא ע״י כללות כל ישראל שהרי ישראל לא יכול לקיים מצוות של כהן ולהפך, ורק "בכללות כל ישראל יקימו כללות עיקרי התורה”.
”עוד לפי מה שאמרו ז״ל כי ארון עץ עשה משה ושם שם הלוחות תיכף בירידתו מן ההר עד שעשה בצלאל הארון שהונחו שם לעולם, וכן אמר בפרשת עקב ועשית לך ארון עץ דקדק לומר לך פירוש אין פירוש ועשית כשאר ועשית אשר צויתיך במעשה משכן ועשית שולחן ועשית מנורת ועשית מזבח וכולן לא עשאן אלא בצלאל, דבר זה לך אני מצוה לעשות, וכן עשה דכתיב ואעש ארון עצי שטים וכתיב ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי, אשר על כן אמר כאן ועשו פירוש מלבד מה שתעשה אתה שהוא לפי שעה עוד יעשו העושים, ומנכסי נדבת המשכן, ואם היה אומר ועשית היה סובר משה לדון ממה שגילה לו בארון שלפי שעה שיהיה משלו גם את זה יהיה הדבר כן, או יחשוב שיהיה אותו ארון עצמו שכבר עשה, לזה אמר לא כן הוא ועשו וגו’, ובשאר מעשים שלא היה מעשה זולת האמור דבר הכתוב כדרכו ועשית לומר שהזכות מכונה למשה הגם שאחרים עושים".
כנסו למידע כאן סיפורים על הרמב ם
פס׳ כא - "ורא״ם ז״ל כתב בזה דברים שאינם לפי רום חכמתו".
פרק כו פס׳ א - עשר יריעות המשכן הן כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, וכן זכות לישראל שע״י בניית המשכן כאילו בנו את העולם שנברא בעשרה מאמרות.
במספר היריעות רמוז שמו של ה׳, והאוה״ח מרחיב בכך.
[במאורי החיים הביאו הוכחות יפות לעיקרון ׳עם הכולל׳ בגימטריא].
פס׳ טו - כל מיני סודות שרמוזים בקרשי המשכן ובמידותיהם.
פרשת תצוה
מיהוד:
פס׳ י.
פס׳ לו.
פרק כט פס׳ לג.
פס׳ מו.
פס׳ ט.
מיקוד מורחב:
פרק כז פס׳ כ - ”ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש”, ממלכת זה מלכות למשה, כוהנים זה כהונה לאהרן ולבניו וגוי קדוש אלו הלוים.
כל תלמיד חכם יש לו ניצוץ ממשה רבינו, ולכן אמר ואתה תצוה, מלשון צוותא וחיבור כמו כי מלאכיו יצוה לך שגם שם זה מלשון חיבור וליווי, ורמז זאת דווקא במצוות השמן למנורה כי היא בחינת התורה שהיא אור עולם [שנאמר כי נר מצוה ותורה אור].
"וכבר ידעת כי אין חשיבות אלא באמצעות עסק התורה".
כנסו לקרוא על הרב יורם סרי
היו חלק מבנ״י שמלעיזים שאין שכינה שורה במשכן או במעשה משה בתמידות אלא לפרקים אך נר המערבי היה עדות לבאי עולם וכן לישראל ששכינה שורה בישראל באופן תדיר וזה גם חיזק את האמונה במשה ששכינה עמו תדיר, וזה שנאמר ויקחו אליך - אליך הדבר נוגע.
על דרך רמז אפשר להסביר את הפס’, לישראל היו ארבעה גלויות וכל אחת מהן נגאלו ישראל בזכות אחד מענקי האומה שלושת הראשונות בזכות שלושת האבות וגלות הזאת הרביעית בזכות משה, וגלות זאת התארכה משום ש״אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה”, וכך יתבאר הפס’ ואתה תצוה מלשון מלכות אתה משה תמלוך עליהם לגאולה הרביעית, ויקחו אליך שמן זית - התורה שנמשלה לשמן, ודקדק לומר זך לומר שצריכין לעסוק בתורה לשמה ללא שמרים, ואמר עוד כתית לומר שצריכין להמית עצמם על התורה.
”בזמן הגלות נחשך מאור הלבנה שנקראת המאור הקטן ויכוון בלימודו בתורה להאיר לשכינה ולייחדה עם הקב״ה, וזהו הלימוד לשמה. [וראה אותיות סד, סט במאורי אור שמסבירים את דברי האוה״ח בצורה טובה וברורה].
פרק כח פס’ א - בכך שמשה מקריב את אהרן למלאכת המשכן במקומו הוא מכפר על חטאתו שלא הלך בשליחות ה’ לגאול את עמ״י [ובגלל זה ניטלה ממנו הכהונה] ואין לך קורבן גדול מזה.
כשאדם חוטא הוא מרחיק ממנו חלק משורש קדושתו וגודל ההרחקה תלוי לפי מעלתו של האדם ככל שיהיה גדול יותר כך חטאו ירחיק יותר את שורש הקדושה ממנו, ולכן כאן ה׳ אמר למשה הקרב אליך שבאמצעות העונש שורש הקדושה חוזר למקומו ונתקן.
ע”פ האמור לעיל אפשר להבין את דברי חז״ל (ברכות נד.) חייב אדם לברך על הרעה כטובה, "הנה היסורין הם מקריבין ענפי הנשמה שהיו רחוקים משורשם, שאין לך רע ומר כעוזבו את ה׳ אלהיו, ובאמצעות היסורין יתקרב הרחוק ועל זה ישמח לב המשכיל”.