פס׳ ב - בגדי הכהן הגדול, ארבעה בגדי לבן רומזים כנגד שם הויה וארבעה בגדי זהב רומזים כנגד שם אדנות, ושם הויה זה תפארת ושם אדנות זה הכבוד, וזה שנאמר בפס׳ שהבגדים יהיו לכבוד ולתפארת.
מדוע ה׳ הקפיד על הבגדים דווקא באהרן ובניו אך במשה לא והוא שימש בבגדי לבן בשבעת ימי המילואים? משום שאהרן ובניו באים לכפר על עבירות בנ״י באמצעות הבגדים משא״כ משה בשבעת ימי המילואים.
פס׳ ד - מדוע מנתה התורה רק שישה בגדים ולא כתבה גם את המכנסים והציץ? משום שכל השישה בגדים הללו הם באותה דרגה אך הציץ בדרגה מעל כולם והמכנסיים מתחת לכולם.
פס׳ ט - "ובזה נתכוין במתק דבריו יתברך לתת לו טעם למה פרט אבני שוהם מכלל כל האבנים, כי אבני שוהם יש בהם מצוה אחת פרטית מלבד אבני המילואים, ולזה אמר אליו ולקחת אותם אבני שוהם שפרטתי לך".
כאן נקרא על בטאקורטן תמיסה לקרקפת
פס׳ י - פלפול ארוך וחזק בדברי הגמי והראשונים ושיטת הרמב״ם כיצד היה סדר שמות השבטים על אבני השוהם.
”יותר היה נכון להניח הדבר בצ״ע מלומר כזה”.
פס׳ לו - "קדש לה’. משמע שכל מציאות שיכתוב קדש לה׳ כשר".
פרק כט פס׳ לג - ”אכילת שלמים לבעלים תפעיל הכפרה”.
פס׳ מו - ”אני ה׳ אלקיהם. טעם שכפל לומר כן פעם שניה, אולי שנתכוון לרבות אפילו בזמן שאין שכינתו בתוכנו הוא ה׳ אלהינו ולו אנחנו. או ירצה על זה הדרך בידיעתם ובהכרתם הדבר כאומרו בתחילה וידעו וגו׳ בזה יהיו ראויים לקרוא שמי עליהם לומר ה׳ אלהיהם אבל זולת זה יפרקו עול ויהיו לאלהים אחרים בר מינן”.
פרשת כי תשא
מיקוד:
פרק ל פס׳ יב.
פס׳ כט.
פס׳ יג.
פס׳ לא.
פס׳ לב.
פס׳ לה.
פרק לא פס׳ יג.
פרק לג פס׳ א.
פס, יד.
פס׳ ב.
פס׳ טז.
פס, ג
פס, יז.
פס׳ יא.
פס׳ יח.
פס׳ יב.
פרק לב פס, א.
פס׳ ד.
פס׳ יד.
פס׳ ו.
פס׳ טו.
פס׳ ז.
פס׳ כ.
פס׳ ח.
פס׳ כג.
פס׳ י.
פרק לד פס׳ ו.
פס׳ ט.
פס׳ כד.
פס׳ יט.
פס׳ כח.
פס׳ כה.
פס׳ כז.
מיקוד מורחב:
פרק ל פס׳ יב - ”כי החוטא גורם בחטאו כפיפת ראשו כי בחינת הרע מהותה היא אל ארץ תביט כי שפלה היא ובחינת הקדושה היא נשיאת ראש והרמת המהות והאיכות...והוא מה שאמר כי תשא לשון נשיאות ראש על דרך אומרו ישא פרעה את ראשך שהוא לשון מעלה, שתשא ראש בני ישראל שראשם נמוך לצד חסרונם במעשה העגל".
אין רשות למנות את בני ישראל אלא לפקודיהם - לשון חסרון, רק מסיבה שנחסרו ונתמעטו ולא סתם למנותם.
הסבר כיצד שאול מנה את בני ישראל בחרסית ולא במחצית השקל.
הסבר חטאו של דוד המלך במניין בני ישראל (שמואל ב פרק כד).
מידע שניתן לקרוא חלום על סבא שנפטר לפי הקבלה
"נמצינו אומרים כללו של דבר מספר בני ישראל נחלק לגי דינים, האחד הוא מספר שהיה אחר העגל זה היה לצורך גם הוצרך לתת מחצית השקל לצד שהיו חייבים כנזכר, ב’ כל שיש צורך במספרם אין צריך למנותם על ידי שקלים אלא אפילו בחרסית אדמה וזה מעשה שאול, ג׳ כל שאין צורך למנותם אין למנותם אפילו על ידי חרסית וזו היתה טעותו של דוד שהטעהו ה’ על שגיונו ועל ידי נתינת מחצית השקל מותר כי זה מונע הנגף הבאה מהמספר”.