כתוב על שבת ”ברית עולם”, ברית בגי׳ 612 שזהו סך כל המצוות חוץ משבת, לומר ששבת שקולה כנגד כל המצוות.
פס׳ יז - "ואומרו ביני ובין בני ישראל פירוש אין זר אתנו בעולם הלז, ואולי שגם המלאכים לא ישבו במסיבתנו בעולם זה כי הוא למעלה מעולם המלאכים".
פס׳ יח - "יש בחינות רבות אורות הקדושה בסוד כי גבוה מעל גבוה וגו׳ וגבוהים וצא ולמד ממעשה הנפלא שהובא בספר הזוהר הקדוש כשעלה משה למרום ופגע במלאך סנד״ל וכו׳ ואחר כך במלאך מט״ט והיה ירא מלאך מאשו של מה שלמעלה ממנו פן ישרפהו וכן וכו’, והנה אמר הכתוב כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא, כי אשו הקדושה היא אוכלת כל אש זולתה”.
פרק לב פס׳ א - דיוק מהפס׳ כדברי חז״ל שהעם הרגו את חור.
קרא כאן סגולה למציאת אבידה מנוקד
הטעם שלא נכתב הריגתו של חור בתורה היא בכדי לחוס על כבוד בני ישראל.
חטא העגל הוא בעצם שעם ישראל רצה אמצעי בינו לבין ה׳ ”ודברים אלו טעות גדולה הם" ולא מדובר שעם ישראל רצה להחליף את ה׳ חלילה. [וראה במאורי החיים שמביאים משיטות הראשונים בהסבר חטא העגל, וראה גם בכוזרי מאמר ראשון אות צז].
פס׳ ד - העגל נקרא על שם אהרן משום שנעשה על ידו או משום שלא נתחכם לבטלו בהניח הזהב על הקרקע ואז היה מבטל את מעשה כשפיהם, אך לא חלילה שהוא עשה את העגל.
קשה מאוד כיצד בני ישראל אומרים על פסל אלה אלוקיך אשר הוציאוך ממצרים והרי הם דור דעה ועוד שזו עדות שקר? אלא מכאן מוכח שהם לא התכוונו להחליף אלוקיהם ולעבוד את העגל אלא רצו שיהיה להם אמצעי בינם לבין ה׳ ובהיותם עובדים לחלק הרי שהוא חלק מהשלם (מה’) וכאילו הם עובדים לה’.
לא כל עמ״י חטא בחטא העגל אלא חלק נענשו על כך שלא מחו בהם.
מידע על משמרת השלום
פס׳ ו - קשה מדוע ה׳ חיכה באומרו למשה שחטאו בעגל עד יום למחרת חטאם ולכאורה היה צריך לומר לו באותה שעה מיד שעשו את העגל? אלא משום שה׳ אמר למשה שיהיה בהר סיני ארבעים יום דבר ה׳ קיים לעולם ועד שלא השלים את הזמן במלואו ארבעים יום לא אמר לו ה; סיבה נוספת משום שיש ארבעה דרכים בלימוד התורה פרד״ס והם כנגד אבי״ע עולמות ובכל עולם יש עשר ספירות יוצא אם כן שכל יום שמשה היה בהר סיני זה היה כנגד בחינה ובכך השלים את כל הבחינות באופן מושלם ואם ירד יום לפני הרי שהוא מחסר משלמות התורה.
אם תקשה למה ה׳ לא מנע מעמ״י את חטא העגל בכך שיגיד שמשה יהיה בהר סיני פחות זמן, אלא שזו שאלה כללית על הבחירה החופשית ולענייננו משה היה צריך להיות בהר לקבלת התורה דווקא 40 יום מכל מיני טעמים ואחד מהם זה כנגד 40 יום של יצירת הוולד.
פס׳ ז - כפל את המילה ’רד׳ לומר למשה שחוץ מירידה פיזית מן ההר תהיה לו גם ירידה רוחנית שמכיון שעמ״י יורד בדרגתו גם משה יורד מדרגתו ”כי כל מעלתו הייתה בשביל ישראל ומעתה שחטאו לא ישיג הנבואה כמחזה הראשון”, אך לפי זה קשה שאם כן היה צריך לרדת מדרגתו מיד שחטאו בעגל ועוד מדוע ה׳ בכלל אמר למשה שבנ״י חטאו והרי זה לשון הרע על בנ״י? אלא מכיון שה׳ אמר למשה לרדת מדרגתו הוא חייב להודיעו מדוע הוא נפחת, והודיעו שחטאו במחשבה דיבור ומעשה, ורק בהצטרף שלושתם ירד משה מגדולתו ולכן חיכה ה׳ עד אותו רגע.
פס׳ ח - מדוע הקדים אמירת אלה אלוקיך ישראל לפני הזביחה שקרתה לפני כן? אלא שהכתוב סידר את הדברים לפני דרגת העון ומכיון שהערב רב הם שעשו את העגל הרי שדיבור של ישראל יותר חמור מאשר עשיה של ערב רב ולכן סידר אותם הכתוב כך.
פס׳ י - רמז ה׳ למשה שיעשה תשובה "כי הטעות יצא מדבריו שאמר להם לסוף ארבעים אני בא, ולא פירש להם שהוא לבד מאותו יום שמזה טעו”, או משום שהוא קיבל את הערב רב שעשו את העגל.
"דבר ידוע הוא כי שורש האף יהיה מהעלבון הנרגש בלב כפי המעליבין והעלבון ואחר שיגיע ההרגש לבחינת המרגיש יסובב העצבון והיגון ותהיה תרופתו באחד מב׳ דרכים, האחד בנקום נקם מהסובב, הב׳ בדברי רצוי לשיעור המספיק להרגש הקפדת העלבון”.
הסבר הדו שיח בין משה לה׳ על רצון ה׳ למחות את ישראל ועל טענות משה.
פס׳ יא - משה טוען כלפי ה׳ למה יחרה אפך בעמך והרי רק ערב רב חטאו א״כ למה תכעס על כל ישראל, ואע”פ שלא מיחו מ״מ לא יתחייבו כליה על כך.
”נראה כי כל ערב רב שהיו אז מתו שאפילו פטרון שקבלם הסכים על כלייתם וגם אין לו פנים לבקש רחמים עליהם אם על קבלתם נענש כמו שכתבנו למעלה, גם אין להם זכות אבות וטענות שהזכיר משה בטענתו".
משה טוען כלפי ה׳ כי לא ייתכן שה’ יכלה את עמ”י ויעמיד ממנו גוי גדול שהרי אם עמ״י שיצאו ממצרים ו”יציאת מצרים הוא דבר המעמיד השתעבדותם לבורא” לא נמלטו מדין כליה אז כ״ש שהעם שייצא ממשה לא ימלט מכליה.
פס׳ יג - "זכור לאברהם וגו’. אין הכוונה על השבועה שזה כבר השיבו ה׳ שיקיים שבועתו בזרעו של משה ויהיה לגוי גדול והוא זרעם של אבות גם כן, אלא בא לומר כי יתעצבו האנשים (האבות) מאוד על המאורע" [ובמאורי אור ציינו שדברי האוה״וז הם מבוססים עה״פ בפרשת וישלח "ויתעצבו האנשים ויחר להם מאוד" במקרה דינה שהאחים כועסים ואומרים ”הכזונה יעשה את אחותנו” וחשבתי אולי שלזה רמז האוה״ח בפירושו כאן לומר שבאמת מצד השבועה אין בעיה וה’ יקיים אותה במשה אך מצד הזילות והבגידה כביכול בעמ״י זה לא מוסרי ואולי זה מה שמשה טוען כלפי ה’].
פס׳ טו - אין זה מדרך הנכונה שמשה פונה ויורד מן ההר ומפנה עורף לשכינה כביכול, אלא אולי שכשירד כלפי העם החליף פניו ודיבר עליהם קשות משא״כ כשהיה עם ה׳ התפלל עליהם.
"(ירושלמי תענית פ״ד ה״ה) כי הצדיקים יבחינו בקול אם לצדק אם להופכו, והשגה זה הוא השגה אלקית אשר הנחיל ה׳ לגדולי עולם”.
פס׳ יט - כידוע ’ויהי׳ זה לשון צער וכאן יש צער על פריחת האותיות מן הלוחות, וכן כל הצרות שהיו מאז מעמד הר סיני ועד היום הם בסיבת הפסד הלוחות הראשונות ועל זה שייך לשון צער.