פס׳ כד - במח׳ הידועה בין רש״י לרמב״ן לגבי הרימונים והפעמונים שעל שולי המעיל של הכהן הגדול האור החיים מכריע כדעת רש״י ומתפלא על הרמב״ן שאמר שהפעמונים הם בתוך הרימונים וכותב עליו "ופשוט הוא שהרב לא דק יפה כמנהג זכות עיונו הקדוש". [ראה במאורי החיים הרחבות רבות במח׳ בין רש״י והרמב״ן (אותיות י-יא)].
פס׳ לב - באמצעות כללות ישראל זוכים לקיים תרי״ג מצוות ולולא זה אין אחד שיכול לקיים כל התרי״ג מצוות לבדו, ואולי זה הסבר הפס׳ ואהבת לרעך כמוך, משום שרק בהתחברותך איתו תוכל לקיים כל המצוות הרי שהוא כמוך ממש. [במאורי החיים הביאו את דברי הראשית חכמה בהקדמתו שכתב שבלימוד על מנת לקיים נחשב לו כאילו קיים אף מה שאינו יכול לקיים].
כנסו למידע כאן שדים ביהדות
פרק מ פס׳ לה - כתוב בפס׳ שמשה לא יכול לבוא אל אוהל מועד מפני הענן אך קשה שהרי בפרשת משפטים כתוב שמשה בא בתוך הענן אלא שאין זה אותו דרגת ענן.
ספר ויקרא
פרשת ויקרא
פיקוד:
פרק א פס׳ א. פרק ד פס’ ב.
פס׳ ב. פס׳ ג.
פס׳ ג. פס׳ יג.
פס׳ ט. פס׳ כא.
פיקוד פורחב:
פרק א פס׳ א - האוה”ח כותב על דברי הרא״ם ”בושני מדברים אלו”, ועוד כתב עליו בהמשך "והדברים ברורים לעין כל בן דעת, ותמהני איך יצאו מפי קדוש דברים אלו, ויש עוד להקשות אלא שאין צורך לדחות דברים כאלה".
כלל - ”כי יותר יש לנו לדרוש ייתור התיבה למה שאנו צריכין לה במקומה מלבקש דרשות”.
"ואולי שיכוין הכתוב להודיע תעצומותיו יתברך שיקרא בקול גדול ולא ישמענו זולת את אשר יחפוץ, והוא אומרו ויקרא אל משה שהגם שקרא לא נשמע הדבור אלא אל משה ולא למי שלפניו".
כנסו לקרוא על 11 פסוקים נגד עין הרע
הקריאה למשה מאוהל מועד רומזת לכך שה׳ דיבר עם משה רק בזכות שאוהל מועד כיפר לישראל על העגל ולולא זה לא היה הדיבור למשה וה׳ ציווה למשה שיאמר זאת לישראל, או פירוש נוסף שה׳ דיבר עם משה לצורך ישראל ”מכאן אתה למד שלא דיבר ה׳ עם משה אלא דברי תורה שמסר לישראל, והוא מאמר התנא משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, הא למדת שכל מה שקבל מסר, ומכאן אתה למד שלא הודיעו ה׳ סוד שלא למדו את ישראל, והושוו ישראל למשה בידיעה אלא שהוא למד מפי הגבורה וישראל מפי איש”.
פס׳ ב - מדוע אדם הראשון נשפט למיתה לאחר עוון ראשון והרי ידוע משפט ה׳ שבשלוש העבירות הראשונות ה׳ מייסרו ורק אח״כ מענישו ומדוע לא נהג ה׳ כן באדה״ר? אלא שבכל אדם המידה היא ש”אם יחטא איש ישראל יעבור לו ה׳ פעמים שלש וגו׳ לצד חלק הרע הדבוק בו רע משננער מבטן אמו והוא יתגבר עליו להחטיאו במזיד, גם יחטיאנו בהסח הדעת ולזה יועיל לו קרבן על שגיונו, מה שאין כן אדם הראשון הגם שלא חטא אלא בשוגג משפט צדק הוא לו שלא יעבור לו ה׳ אפילו חטא ראשון. גם שיהיה שוגג לא יועיל לו קרבן על שגיונו”.