פס׳ ג - "אם עולה קרבנו. קשה למה שינה מב׳ פרשיות הסדורות אחרי זאת ואם מן הצאן וגו׳ לעולה, ואם מן העוף עולה, גם כאן היה לו לומר אם מן הבקר עולה וגו"׳? אלא שינה כאן הכתוב לומר שרק עולה באה בנדבה.
פס׳ ט - בקורבן עולה מקטיר הכהן את הכל על המזבח וחז״ל דרשו לרבות קרנים וטלפים וא״כ מדוע אברהם אבינו שהקריב את האיל במקום יצחק בעקידה לא הקטיר ג״כ את הקרנים ושמר אותם לשופרות? אלא שישנם הלכות באיזה מקרים לא מקריבים את הקרנים ויכול להיות שכך קרה עם אברהם, או משום שעדיין לא ניתנה תורה והאבות על אף שקיימו כל התורה כולה במקרים מסוימים עברו על דברי תורה אם ראו צורך בדבר או שקיבלו כן בנבואה [וזה מותר דווקא להם לפני מתן תורה משא״כ לאחר מתן תורה].
כאן נקרא על למי אסור להיכנס לבית העלמין
פרק ד פס׳ ב - בדרך רמז תרמוז הפרשה שנפש הרשע תחסר בעשותו מעשה רע ולכן הרשע בחייו נקרא מת כי אין לו נפש, וגם בשוגג הנפש נחסרת אך מקצתה ולא כולה ולכן מועיל קורבן לשוגג אך במזיד כל הנפש נחסרת וצריך שיתכפר לו ביום הכיפורים.
פס׳ ג - הכהן המשיח (הכה״ג) כשהוא צריך להביא חטאת זה משום שהוא לא זיכה מספיק את הרבים שהרי כתוב במשנה שהמזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וזה מה שנאמר בפס׳ "לאשמת העם".
פס׳ יג - "ובדרך רמז ירצה שאם ישגו העדה ויטעו מדרך הישר, גם סנהדרי ישראל תורתם תהיה נעלמת מהם, לצד שלא השגיחו על עדת ה׳ ליישר המעקשים, כי החטא יולד חטא אחר”.
פרק ה פס׳ א - האוה״ח קורא לספר הזוהר הקדוש "אגדת אנשי אמת".
פס׳ כא - אדם שמכחש בעמיתו מועל בשלושה דברים (ראה בפנים) וכן פרשה זו רומזת לשלושה דברים רעים שנפש המרשעת גורמת - היא גורמת רעה לעצמה, היא גורמת
רעה כביכול לה׳ ונותנת כוח לסטרא אחרא, והיא גורמת רעה לכל ישראל.
פרשת צו
פיקוד:
פרק ו פס׳ א. פס׳ לז.
פרק ז פס׳ ה. פרק ח פס׳ ה.
פס׳ כ.
פיקוד פורחב:
פרק ו פס׳ א - בדרך רמז הפרשה תרמוז לקץ הגאולה ולעודד את עמ״י מאורך הגלות שידעו שה׳ יגאלם, ויגאלו בזכות שני דברים א. שהם בני תורה ב. בזכות הייסורין.
מידע שניתן לקרוא פירוש חלומות כלב
הצרות והייסורין שעמ״י סובל בגלות "ובפרט בני המערב הפנימי [צפון אפריקה] אין לך כוס מר שלא הטעימו תמיד", וכן בהמשך "גלות ישמעאלים אשרי מי שלא ראם משעבדים וממררים חיי ישראל...”.
מכנסי בד - מכניסים אחדות ה׳ בלבות בני אדם [מכנסי מלשון הכנסה בד מלשון אחד אחדות].