פס׳ יח - ”הקדים שבט יששכר, לצד היותו בן תורה הורם שבטו וקדם לראובן הבכור, ולא זו בלבד אלא גם זבולון המחזיק בידו ללמוד דכתיב שמח זבולן בצאתך ויששכר וגו׳ ישב בצלו וקדם לראובן”.
פס׳ כד - "אליאב בן חלון. נקרא כן לצד שהוא דבר המעמיד ליששכר ללמוד תורה יקרא אב, וכמו שמצינו שהקדימו משה ליששכר דכתיב שמח זבולן וגו׳ ויששכר וגו; והוא מאמר אליאב פירוש לי יתיחס לקרות אב, הגם שהוא חלון פירוש חולין שאינו בן תורה ועוסק בפרקמטיא חולין עולם הזה אף על פי כן דין אבא למלכא".
פס׳ מח - מה שחז״ל אמרו (סוטה לו:) שנראית ליוסף דמות דיוקנו של אביו בחלון (במעשה אשת פוטיפר) הכוונה שזה מראה השכינה ולא יעקב אביו.
פס׳ עב - ״ומצינו שברכת הבנים תסובב משכונת הקדושה״ (מאורי אור - כשיש קדושה במקום הבנים מתברכים).
פס׳ פט - ”הקול מדבר אליו. לפי מה שכתבנו במקומות אחרים, כי דבור היוצא מה׳ היה נוצר ממנו מלאך והוא המדבר לנביא, ועל פי זה ישבתי כל תיבת לאמר האמור בדיבורי ה׳ והוא אומרו הקול מדבר אליו פירוש קולו של הקדוש ברוך הוא מדבר לו, והגם שהתיבה דגושה כמו מתדבר, לצד שהקול הוא עצמו הדיבור יוצדק ליאמר כסדר זה, והמשכיל יבין”.
פרשת בהעלותך
ביקוד:
פרק ח פס׳ א.
פס׳ לה.
פס׳ ג.
פרק יא פס׳ י.
פרק ט פס׳ א.
פס׳ יב.
פס׳ ו.
פס׳ יז.
פס׳ ז.
פס׳ יח.
פס׳ כא.
פרק יב פס׳ א.
פרק י פס׳ כט.
פס׳ לב.
פס׳ ח.
פס׳ ט. פס׳ יד.
מיקוד מורחב:
פרק ח פס׳ א - חז״ל אומרים שחלשה דעתו של אהרן בראותו הקרבת הנשיאים בסוף הפרשה הקודמת והי ניחם אותו ששלו גדולה משלהם שהוא מדליק ומטיב את הנרות, ודברי חז״ל צריכים ביאור מדוע לא ניחמו ה׳ בכל הקורבנות שהוא מקריב ומעשה הקטורת וכו׳ ודווקא בהטבת הנרות ניחמו? אלא שבכך שאהרן בכל יום מקנח את הנרות ומטיבן ומדילקן הרי זה כעושה מעשה חדש "שמחנך הוא המנורה בכל הדלקה והדלקה".
קרא כאן תפילה להסרת כישוף
חז״ל שואלים לשם מה צריך את המנורה במקדש וכי לאורה הוא צריך והלא ארבעים שנה בנ״י הלכו לאורו של ה׳ במדבר ואם כן מוכח שה׳ לא צריך את המנורה בשביל אור, התוס׳ מקשים מדוע לא הקשתה הגמ׳ והרי כל העולם כולו לאורו של ה׳ קיים והאוה״ח כותב שלדעתו קושיית התוס׳ איננה קושיה משום שיותר נכון להביא הוכחה מן המורגש [עמוד האש שהם בעצמם הלכו לאורו] מאשר מדברים הבאים באמונה [שה׳ ברא שמש וירח וכוי]. [ויסוד חשוב זה מופיע גם בכוזרי במאמר ראשון אות כה, וכן בראב״ע שמות כ, א "שאלני רבי יהודה הלוי מנוחתו כבוד למה הזכיר אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר שעשיתי שמים וארץ"”].
בדרך רמז תרמוז המנורה לשבעים אומות כנגד שבעת כני המנורה ועמ״י הוא כנגד נר המערבי ולכן אינו כלה והם הגויים יכלו.
פס׳ ג - אמר הכתוב שאהרן עשה כאשר ציווה אותו ה׳ להודיע שלא עשה מצד המעלה והכבוד שקיבל אלא מצד מצוות ה׳ עליו.
פרק ט פס׳ א - "בשנה השנית וגו’. צריך לדעת למה שינה הכתוב סדר הרגיל להקדים זכרון החודש ואחר כך זכרון השנה, שכן תמצא בתחלת הספר שאמר באחד לחדש השני בשנה השנית”? אלא משום שאמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו (בקורבן פסח) וגם ישראל מומר במשמע וא״כ ישראל לאחר חטא העגל דינם כישראל מומר ויש לדון אם מותרים בקורבן פסח לכן ציוה ה׳ שיעשו ומותרים בקורבן פסח, וכעת מובן למה הקדים זכרון השנה לפני זכרון החודש בכדי להדגיש שזה היה בשנה השנית לאחר חטא העגל שזה גרם לכל ציווי זה.
מידע על חלום על נחשים קטנים
פס׳ ו - "ויהי אנשים וגו’. צריך לדעת למה אמר לשון יחיד על הרבים, ועוד למה הוצרך לומר ולא יכלו לעשות הפסח אחר שהודיע שהיו טמאים, ואולי כי לצד שצוה ה׳ מראש חדש על הפסח כמו שפירשו בפסחים דף ו׳ שמאמר ויעשו בני ישראל את הפסח היה בראש חודש ניסן, ומן הראוי היה להם להשתמר מטומאה, ותבא הסברא להטיל בהם דופי אשר לא שמרו את מצות ה׳ ונטמאו ולא חששו למצות פסח, תלמוד לומר ויהי לשון יחיד לומר כי לא היה אלא ענין טומאה אחת אשר נטמאו האנשים בה, וענין טומאה זה עצמו לא היה בידם להשתמר ממנו ובעל כורחם היו נטמאים... הגם שידעו שטומאתם נמשכת עד ארבעה עשר, והוא מה שרמז מאמר ולא יכלו לעשות הפסח לומר שלא יכלו לשמור עצמן מהטומאה לעשות הפסח, ואומרו ביום ההוא, כבר דקדקו רז״ל למר כדעתו ולמר כדעתו".
כלל ”אין להעמיד מחלוקת רבותינו ז״ל בקצוות”.