פס׳ ה - קשה כיצד משה לא ידע את הדין שבנות צלופחד נוחלות גם את חלק הבכורה והרי כל התורה פרטיה דקדוקיה והלכותיה נאמרו למשה מסיני, ועוד שאם נאמר שרק כעת נתחדש דין זה נמצא אהרן מת חסר בידיעה זו? "ונראה כי לעולם כל משפטי התורה נאמרו למשה בסיני כללות ופרטות וכמו כן פרשת נחלות והיה יודע משה ואהרן שהבנות יטלו גם חלק הבכורה, ומה שאמרו בברייתא לא היה יודע שיטלו חלק הבכורה פירוש בארץ ישראל, הכונה אם תחשב ראוי או מוחזק לפי שאין הבכור נוטל פי שנים אלא במוחזק ולא בראוי, ודבר זה לא בא מחמת חסרון ידיעת ההלכה אלא חסרון ידיעת מציאות זה אם קרוי מוחזק או ראוי, וחסרון ידיעת דבר זה אינו חסרון דיני התורה”.
פס׳ יג - ה׳ הראה למשה את כל הארץ ע״י אור הגנוז.
יש מצוה שמוטלת על הצדיקים בזמן מיתה "והיא שיצדיק עליו את הדין ויחפוץ בגזירת מלך שתתקיים”.
פס׳ יח - משה הוא כלול מנשמות כל בנ״י אך יהושע כולל רוח ישראל וזהו שאמר איש אשר רוח בו.
פס׳ כב - זריזותו של משה.
כאן נקרא על הכשת נחש בחלום
פרק כח פס׳ ב - קרבני לחמי ניחוחי - הכל זה של הקב״ה ”ומעתה מה שישראל מקרבין הוא מנכסיו של הבורא".
[במאורי החיים הביאו שנראה מדברי האוה״ח בכמה מקומות שכתב פירוש לספר תהילים אך לא זכינו לאורו].
פס׳ ט - ”טעם שמוסף שבת הוא מועט מכל מוספי ראש חודש ומוספי יום טוב והמועדים, הוא סוד לחם משנה, ולזה מוספיו שני כבשים על שני כבשי תמיד, וסוד השביעיות רמוז ביום עצמו כי הוא שביעי מה שאין השביעיות מסוים לא בראש חודש ולא בשאר ימים טובים, והגם שיש שביעי של פסח, אין השביעיות קבוע בו כיום השבת והבן".
פס׳ כו - נאמר בפס׳ שביום הביכורים (חג שבועות) "בשבועותיכם" ז״א שהחג נחגג לא רק בגלל מנחה חדשה ”אלא גם לתשלום ספירת השבועות, כי הוא תיקון גדול לנשמות עם בני ישראל כאמור בספרי אנשי אמת, ודקדק לומר בשבועותיכם בכינוי, להעיר כי השבעה שבועות הם בחינת שבעה הצדיקים יסודי עם בני ישראל כאמור בספר הזוהר".
מידע שניתן לקרוא סגולה בדוקה למכירת דירה
פרק כט פס׳ יג - "נראה כי טעם המעטת הפרים יום יום, לפי שיש ב׳ סודי שביעיות, האומות הם הרבים שבעים אומות ונמשלו לפרים, וישראל גם כן הם בבחינת השבע בסוד בת שבע וכל מעשיהם שביעיות, הקרבנות בכל המוספין שבעה שבעה, ימים טובים שבעה שבעה, השבת סוד שבעה ענפי אילן שבו שורש נשמתן שבעה, צדיקים שבעה, ורמז ה’ כנגד האומות הרמוזים בפרים שיהיו מתמעטים והולכים. ורמז בחשבון זה קבוע ארבעה עשר כבשים לרמוז ב׳ הדרגות שבישראל שבאים ברמז הכבשים אחד נסתר ואחד נגלה, הנסתר הם הברורים שצריך לברר מהאומות, והנגלה הם המבררים, ולזה כשכלים הפרים זה לך האות שכלה מהם הנסתר ולא ישארו כי אם ישראל למופת ואות, והוא מה שרמז ה׳ בקרבן יום עצרת שבעה כבשים שהם לבני ישראל צאן קדשים, פר הוא הנשאר מהאומות מענף ישמעאל, איל הוא הנשאר מבני עשו הבא מיצחק והבן סוד הדבר".
פרשת מטות
מיקוד:
פרק ל פס׳ ב.
פרק לב פס׳ א.
פרק לא פס׳ ב.
פס׳ ג.
פס׳ ו.
פס׳ ה.
פס׳ ז.
פס׳ טז.
פס׳ כ.
פס׳ לב.
מיקוד מורחב:
פרק ל פס’ ב - מדוע דיני נדרים ”פורחים באוויר” (שהמקור שלהם בתורה מועט והרוב המוחלט נמסר בע״פ)? "כי לא רצה ה׳ שיהיה כתוב לעין כל אדם שהנדר והשבועה ישנה בהיתר שבזה יזלזלו בנדרים ובשבועות, ולזה נתחכם ה׳ והעלים הדבר ומסר ההתר לגדולי ישראל שהם ידעו ויבחינו חילוקי המשפטים שבהתר, אבל בפני כל ההמון יהיו נעולי דלת לקיים כל נדר וכל שבועה כאומרו לא יחל וגומר ככל היוצא מפיו וגו’. וזה הוא שיעור הכתוב וידבר משה אל ראשי המטות שהם גדולי ישראל המצוה בשלימות, אבל לבני ישראל לאמר זה הדבר פירוש כי לבני ישראל בכללות לא יאמר להם מהדיבור הנאמר לראשי המטות אלא זה הדבר ולא הפורח באויר שנאמר בעל פה לראשי המטות”.