פס׳ ב - מדוע כתוב בתחילה מוצאיהם למסעיהם ובסוף הפס׳ כתוב מסעיהם למוצאיהם? ועוד מדוע צריך להודיענו שמשה כתב את המסעות הרי הוא כתב את כל התורה כולה והמסעות בכלל?

אלא שנתכוון הכתוב להודיענו שלא כתב משה את כל המסעות בזמן אחד אלא כל מסע שנסעו היה כותב פסוקו ע״ס ציווי ה’.

פס׳ ג - חמישה עשר בחודש הוא ”זמן שלמות ההצלחה׳; וחודש ניסן הוא ”זמן שמזלם של ישראל עומד" [הכוונה מצליח].

פס׳ נה - אם לא נוריש [נכבוש] את יושבי הארץ לא רק שנפסיד את חלק הארץ שלא ירשנו אלא גם את חלק הארץ שירשנו הם יצררו אותנו בגללו ”וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו" [ממש כבתקופתו, ה׳ יתברך יקדש את ממשלתנו וילכו ע״פ דעת תורה ונסיר את כל אויבנו מהארץ הקדושה].

קרא כאן סגולות לאהבה חזקה

פרק לד פס׳ יט - ”למטה יהודה וגו; צריך לדעת למה נשתנו מטה יהודה ומטה שמעון ומטה בנימין שלא הזכיר נשיא בהם? ואולי כי להיותם סמוכים לזכרון נשיא אחד נשיא אחד מובן כי הם נשיאים ומשלשה ואילך הופלג זכרון הנשיאות והוצרך הכתוב לזוכרו בכל אחד. וראיתי בשם רבינו ניסים גאון כי ביהודה לא הוצרך כי ידוע כלב לנשיא, שמעון לא היה ראוי לנשיא משום מעשה זמרי, בנימין אלידד זה אלדד וכבר זכה לנבואה והורדה היא לו לקרות נשיא עד כאן. ואפשר עוד לומר כי לא יחס נשיאות לכלב על יהודה משום כבוד מלכות שעומדת ממנו, וכמו כן לבנימין משום שממנו מתחלת המלכות בישראל שהוא שאול איש ימיני, ושמעון טעמו נכון כדברי גאון”.

פרק לה פס׳ ו - עיר מקלט יש לגולים וללוים זכות שווה לגור בה ואין הגולים צריכים לשלם ללוים שכירות, ויותר מזה אם יש ריבוי רוצחים הלוים מתפנים מפני הגולים שאותם הקדים הפס;

ספר דברים

פרשת דברים

ביקוד:

פרק א פס׳ א. פס׳ טז.

פס׳ י. פס׳ כה.

פס׳ יד. פס׳ לך.

ביקוד מורחב:

פרק א פס׳ א - [במאורי החיים הביאו הרבה הסברים ליישב את דברי חז״ל שתוכחות של משנה תורה משה מפי עצמו אמרן והרי כל האומר אות אחת אמר משה מעצמו הרי הוא אפיקורוס].

כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא דיבר אליהם משה קשות אלא רק עתה, והכוונה לכלל ישראל אך ליחידים כן דיבר קשות אף במקומות אחרים.

מספר הימים שהוכיח משה את ישראל הוא כני׳ ’אלה׳ - 36 ימים מא׳ שבט עד ז׳ באדר שנפטר משה.

מידע על משפטי הצלחה ועידוד

לא רק לישראל שבאותו דור נתן משה את התורה אלא לכל ישראל אשר בכל דור ודור.

אפשר לרמוז שפס׳ אלו באו ללמד יראת ה׳ ומידות טובות שצריכים להתנהג בהן [ראה בפנים 9 מידות].