פס׳ מ - "מתנת ה׳ היא לעולמי עד לא לזמן מוגבל". [ומכאן ׳מרגלא בפומא׳ של הרב שלמה בן חמו שליט״א שתלוי בכניסה לישיבתו ’צבי ישראל׳ בקרית גת "ארץ ישראל מתנה לישראל לעולמי עד"].

פרק ה פס׳ ג - ה׳ כרת ברית עם ישראל שלא ישרה שכינתו על אף אומה חוץ מעמ״י ובזה "זכו ישראל דברים שלא הובטחו בהם האבות".

פס׳ טו - ”יום השבת יש בו גם כן הערה לאדם לזכור יציאת מצרים, כשהוא שובת בלא שעבוד ירגיש כי ה׳ הוא המניח לעמו מכל צריהם ויתן לבו לקבל גזירות המוציא מעבדות".

”יציאת מצרים גילתה אמונת בריאת העולם”.

מאמר בנושא יפתח הגלעדי סיכום

פס׳ כה - ”ואמרו ז״ל ששגג משה שלא אמר לו תן אתה שאלו היה אומר כן לא היו מהרהרין אחר משה, לא בשלוח מרגלים ולא במחלוקת קרח".

{פס׳ כח - "ואולי שנתכוין לומר שבהגיע המצוה מה׳ למשה כאילו נתקבלה לישראל שהרי עשאוהו שליח וכדין שליח האשה לקבל קדושיה שכיון שקבלם השליח כאילו באו ליד האשה כי ידו כידה, כמו כן כשיקבל משה המצוה כאילו קבלוה ישראל”, וקצת קשה משמות רבה (מג, א) "מה עשה משה נטל את הלוחות מתוך ידו של הלןדוש ברוך הוא כדי להשיב חמתו, למה הדבר דומה לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור, הלך וקלקלה

: ״״ : J "TV " J V T T " T : T " T “' ״• ״ T ״ " " 1 " T J : ״ 1 : : 1 T

עם אחר, הסרסור שהיה נקי מה עשה נטל את כתבתה מה שנתו לו השר לקדשה וקרעה, . T T T V ־ י T T T V ־־ T : : “ “ '“TV “ T T X : V : ׳T T

אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש. כך עשה משה כיון שעשו ישראל אותו מעשה T ־־ V T ־ י ־ : T ’ V ” : T׳ T •• V T T י V - •• T : • T V

נטל את הלוחות ושברן, כלומר שאלו היו רואין ענשן לא חטאו. ועוד אמר משה מוטב TT ! “ V “ T י ׳ ! ־ V ־ T ־ י T : T י T V “ T : T T

נדונין כשוגגין ןאל יהו מזיז־ין, למה, שהיה כתוב בלוחות (שמות כ, ב): אנכי ה’ אלהיך, ןענשו אצלו, זבח לאלהים יחרם, לפיכך שבר את הלוחות". ולפי פירושו של האוה״ח קשה שהרי קבלת משה את הלוחות זה כאילו שישראל בעצמם קיבלו וכדין שלוחו של אדם וא”כ מה הועילה שבירתו את הלוחות, ואולי אפשר לתרץ שהאוה״ח דיבר דווקא לעניין מצוות אך לעניין הלוחות הוא יסכים שעד שבנ״י לא קיבלו אותם אין להם דין נשואה וכאילו לא קבלום}.

מידע שיש על פירוש חלום על בן זוג

פרק ו פס’ ה - ”עוד ירצה לעורר לב איש ישראל לאהבת ה׳ על דרך אומרם ז״ל בפסוק יושב תהלות ישראל שלא בחר ה’ מכל התהלות זולת כשהללוהו ואמרו לפניו ברוך ה׳ אלהי ישראל אז ישב על כסא מלכות עולם, והוא אומרו ואהבת את ה׳ לטעם זה שלא בחר להיות אלא אלהיך, ובהעיר האדם לבו לפרטים כאלו תתנתק נפשו ותתר [ותקפוץ] ממקומה בהתעוררות נפלא ורם באהבת הנאהב יתעלה רום תפארת כבודו”.

"שנתכוון ה׳ במאמר זה להסיר טינא מלב אוהביו, והוא שאמרו רבותינו ז״ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא ע״כ, והנה ג׳ דברים אלו הם כללות חשק האדם וחפצו בעולם, החיים, והבנים, והמזונות, והחסר אחד מהנה בר מינן יקרא מת, ושלשתם אינם תלויים להשיגם באמצעות עבודת ה׳ ואהבתו, וזה יסובב ההרחקה מאוהבי ה’, ומה גם בהתקבץ להאוהב שנים מהם חוסר הבנים והעוני יתחמץ לבבו בקרבו, והגם שיתחזק עם לבבו לבבו לא ישמע לו כי המורגש אליו ירחיקנו משמוע לאהוב. לזה בא דבר ה׳ וצוה לו על הדבר הזה שיעריך אהבת ה’ בלבו בג׳ דברים הגם שיטלם ממנו, כנגד הבנים אמר בכל לבבך על דרך אומרו את בנך וגו׳ אשר אהבת וגומר והאהבה כזו היא אהבה הממלאת לב אדם וחשקו, וכנגד חיי אמר ובכל נפשך, וכנגד מזוני אמר ובכל מאודך, שיעריך בדעתו שלשתם יחד בה', כי הוא טוב לישראל מעשרה בנים, ושלחן גבוה עליון הוא מאוד כמאמר התנא ששולחנך גדול משולחנם, והחיים ממנו תוצאות חיים, ואף כי אחרי מות הצדיק יקרא חי כאומרו ובניהו בן יהוידע בן איש חי הרי שאפילו אחר מיתה יקרא חי".

”או יאמר על זה הדרך כי בא הכתוב לשער שיעור האהבה שמחויב כל איש ישראל לאהוב הבורא, ואמר שהוא בשיעור ההרגש אשר יבא בלב האדם בעת אשר תשיג ידו לשלושה דברים כאחד, כמו שתאמר אדם שהיה חשוך בנים ועני ונטה למות ובא נביא בדבר ה׳

ובשרו כי יקום מחליו גם אמר אליו הנה אשתך הרה ויולדת בן וכי ריוח גדול נזדמן לו להעשיר בהם, אדם כזה מה מאוד יפליא אהבת האדון באין שיעור ותהיה האהבה מורגשת בלבו בחשק מופלא על אשר הטיב עמו כמה מעלות טובות, כמו כן יצו ה׳ על כל איש ישראל עשות באהבתו תמיד, והוא אומרו ואהבת את ה׳ וגו׳ בכל לבבך פירוש כאילו נתן לך כל מחסורך בכל לבבך שהם הבנים, ודקדק לו׳ בכל להעיר דמיון המשל שהוא חסר מהבנים ויתנם ה׳ לו, וכמו כן ובכל נפשך שנתן לך נפשך אחר הגיעך לשערי מות, ובכל מאודך כאילו נתן לך כל ממונך שאתה חפץ ואמר כל להעיר דמיון המשל”.