עניית קדיש וקדושה
בשומע מניין שמתפלל ממרחק
שאלה:
מה הדין באדם ששומע מניין שמתפלל אך אינו רואה אותם, האם רשאי לענות לקדיש וקדושה ?
תשובה:
בגמ׳ בפסחים פה: מובא המימרא של רבי יהושע בן לוי לגבי צירוף למניין ש״אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים", התוס׳ (ד״ה וכן לתפלה) לומדים מכך שאדם ששומע מניין של עשרה מתפללים ונמצא במקום אחר מותר לו לענות קדיש וקדושה שכן הוא מצטרף לעניין דברים שבקדושה, למרות שאינו מצטרף למניין עשרה מתפללים. לעומת זאת, הרמב״ן (ד״ה אמר רב יהודה) סובר שכיוון שהשומע אינו מצטרף למניין עשרה מתפללים הוא גם אינו מצטרף לדברים שבקדושה, ולכן הוא אינו יכול לענות לקדיש וקדושה.
כאן נקרא על תלמוד בבלי שוטנשטיין להורדה
השו״ע (או״ח סי׳ נה סעי׳ כ) פוסק כשיטת התוס׳, אך מביא דעה נוספת שסוברת שאם מפסיק ביניהם דבר טינוף אינו יכול לענות אחריהם. המשנה ברורה (ס״ק סב) מביא את החיי אדם שכותב שמעיקר הדין ההלכה כשיטת התוס׳ שיכול לענות אחריהם אף שיש ביניהם טינופת, אך כיון שמדובר במחלוקת רק יענה אחריהם קדיש וקדושה ולא ׳ברכו׳ מחשש לברכה לבטלה.
ולכן, אדם ששומע מניין שמתפלל ואינו רואה אותם רשאי לענות לקדיש וקדושה, ואם יודע בוודאות שאין ביניהם טינופת רשאי לענות אחריהם אף ׳ברכו׳. אך הוא אינו יכול לומר את הקדיש בעצמו משום שהוא אינו מצטרף למניין.
ויש לדעת שהאחרונים נחלקו האם המתפלל יחד עם מניין באופן זה תפילתו נחשבת כתפילה בציבור. החיד״א ב׳מחזיק ברכה׳ (שם) מביא את ה׳מלכי בקודש׳ שכותב שהתפילה נחשבת לתפילה במניין, וכן סוברים הערוך השלחן (סעי׳ כג) והחזו״א (אורחות רבינו ח״ג הוספות או״ח אות יג). לעומת זאת, המשנה ברורה (ס״ק נח) מביא את ה׳חיי אדם׳ שכותב שזה אינו נחשב לתפילה במניין.
מידע שניתן לקרוא חלום על נחש לבן
בשומע דרך הטלפון או בשידור חי
אדם שמצטרף למניין דרך הטלפון או בשידור חי האם רשאי לענות לקדיש קדושה?
ראשית, יש לדון בצירוף דרך הטלפון לעניין דברים שבקדושה. כאמור, התום׳ (פסחים פה:) כתבו שהכלל ש״אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים" מאפשר לאדם לענות לדברים שבקדושה אף שנמצא בריחוק מקום מהמניין. ונחלקו הפוסקים האם ניתן ליישם את הכלל הזה אף לגבי אדם ששומע מניין שמתפלל דרך הטלפון או בשידור חי.
יש פוסקים שכתבו שגם בשמיעה דרך הטלפון אומרים את הכלל הזה, ולכן השומע דרך הטלפון מצטרף לתפילה ורשאי לענות לקדיש וקדושה. אך פוסקים אחרים כתבו שאין מקום להשוות בין אדם ששומע מניין שמתפלל מחדר אחר שמצטרף למניין על ידי זה שהוא שומע את קול המתפללים, לבין אדם ששומע באמצעות הטלפון שאינו שומע את קולם של המתפללים ואינו מצטרף עמהם בשום דרך שהיא, ולכן אינו רשאי לענות לקדיש וקדושה.
אולם, מלבד בעיית הצירוף לעניין דברים שבקדושה, עלולה להתעורר בעיה נוספת כשעונה לקדיש. בגמ׳ בברכות מז. מבואר שאסור לענות אמן יתומה, דהיינו אמן שמנותק מהברכה. רש״י (ד״ה יתומה) מפרש שהכוונה היא לאדם שעונה אמן מבלי לשמוע את הברכה. עם זאת, רש״י מתקשה בהבנה הזאת לאור הגמ׳ בסוכה נא: שמספרת על בתי כנסת של אלכסנדריה שבתקופה שלאחר חורבן הבית שעקב גודלם וריבוי המתפללים בהם לא היה אפשר לשמוע את החזן, ולכן הניפו סודרים
הבעיה של אמן יתומה מוזכרת בגמ' אך ורק לגבי ברכות, ויש להסתפק מה הדין לגבי קדיש. ועי' באגרות משה (יו"ד ח"ד סי' סא אות טז) ובשבט הלו׳ (ח״ח סי' כב) שהוכיחו שאף לגבי קדיש קיימת בעיה של אמן יתומה.