שו״ת קורונה

בהחלט יודע על איזה ברכה הוא עונה. אם כן, לשיטת הרמ״א יש לכאורה להתיר לאדם שמצטרף למניין דרך הטלפון או שידור חי לענות אמן לקדיש או לחזרת הש״ץ.

אך הגרש״ז אויערבך (בשו״ת מנחת שלמה ח״א סי׳ ט) דחה את המסקנה הזאת וכתב לחדש שידיעה מועילה רק כאשר השומע נמצא באותו מבנה יחד עם המברך או בסמוך אליו, בדומה לבתי הכנסת באלכסנדריה, אך אדם שנמצא במקום אחר לחלוטין ושומע ברכה דרך הטלפון או בשידור חי אינו רשאי לענות אחריו.

קרא כאן אביחי כהן דוגמן

ניתן לסכם, שגדולי הפוסקים נחלקו האם מותר לאדם שמצטרף למניין דרך הטלפון או בשידור חי לענות לברכה או לקדיש, יש שהתירו זאת, ויש שאסרו בגלל החשש של אמן יתומה. ונראה שאפשר לסמוך על הפוסקים שמתירים לענות אמן באופן זה. ואין שום מניעה מלענות לקדושה כששומע דרך הטלפון משום שמדובר בפסוקים בתורה. אך אין לענות ל׳ברכו׳ מחשש לברכה לבטלה כשיש דבר טינוף שחוצץ בינו לבין המניין.

תפילה ברבים בפחות מעשרה אנשים

שאלה:

בימי הסגר שבהם נבצר מאיתנו להתפלל במניין של עשרה אנשים, האם יש מעלה להתפלל בקבוצות קטנות יותר של שניים או שלושה אנשים ?

תשובה:

הגמ׳ בברכות (יח.) מביאה ברייתא לגבי חובתם של אנשים שעסוקים בשמירת המת לקיים מצוות. הברייתא קובעת שבאופן כללי העוסקים בשמירת המת פטורים ממצוות התורה, אך בסופה מובא מחלוקת התנאים מה הדין במקרה של שני שומרים: ״היו שנים - זה משמר וזה קורא, וזה משמר וזה קורא. בן עזאי אומר: היו באים בספינה - מניחו בזוית זו ומתפללין שניהם בזוית אחרת".

מידע על בדיחות על טוניסאים

הגמ׳ מסבירה את מחלוקת התנאים כדיון נקודתי בשאלה האם חוששים לעכברים בספינה. אולם, בחידושי המהר״ם בנעט (ברכות דף יח. ד״ה בן עזאי) מופיע הסבר מחודש לפיה מחלוקת התנאים היא בשאלה העקרונית האם קיימת מעלה מיוחדת בתפילתם רבים אף בפחות מעשרה אנשים, כאשר לדעת בן עזאי קיימת מעלה כזאת ולכן השומרים רשאים לעזוב את המת ולהתפלל יחד בזווית הספינה.

המהר״ם בענט כותב שהמקור למעלה של תפילת רבים אף כשאין בו עשרה אנשים הוא הדרשה שמופיע בסוגיא אחרת בברכות (ח:): "רבי נתן אומר: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, שנאמר: הן אל כביר ולא ימאס". לדעת המהר״ם בענט ׳תפלתן של רבים׳ פירושה תפילה של רבים בפחות מעשרה אנשים, ולתפילה כזאת יש מעלה מיוחדת מצד הפסוק "הן אל כביר ולא ימאס".

אולם, התשובות והנהגות (כרך ב סי׳ בז) מציע שהמעלה של תפילת רבים בפחות מעשרה אנשים איננו מצד הלכות תפילה בפרט אלא מצד דין כללי של ׳ברוב עם הדרת מלך/ לפי זה, התשובות והנהגות מחדש שזהו דווקא בשלושה אנשים ומעלה, וזאת על פי שיטתו של החיי אדם (ח״א כלל סח סעי׳ יא) שבשני אנשים אין מעלה של ׳ברוב עם׳. אך לדעת המהר״ם בענט ברור שהמעלה של תפילת רבים הוא אפילו בשני אנשים.

ולכן, בתקופת הסגר שאסור לאדם לצאת החוצה ולהצטרף למניין נראה שיש מעלה בכך שיתפלל יחד עם בני ביתו ובכך יקיימו ׳ברוב עם הדרת מלך/ באופן פשוט אין שום הבדל בזה בין אנשים ונשים, ולכן ניתן לצרף לתפילה ברבים את אשתו ואת בנותיו.

אולם, אדם שמרגיש שהתפילה עם אנשים נוספים תפגע ביכולתו להתכוון כראוי עדיף לו להתפלל לבדו ובכוונה מאשר להתפלל יחד עם אחרים ללא כוונה ראויה, שכן תפילה בכוונה עדיפה על מעלת התפילה ברבים כשאין ציבור של עשרה אנשים.

א. הזכרת טל

שאלה:

מתי יש להתחיל הזכרת ׳מוריד הטל׳ למתפללים ביחידות באותם מקומות שבהם לא מתקיימות תפילות בציבור? והאם היחיד אומר תפילת טל?

תשובה:

השו״ע (או״ח סי׳ קיד סעי׳ ב) פוסק שמי שאנוס או חולה לא יקדים תפילתו לתפילת הציבור לפי שאסור להזכיר טל עד שיאמר הציבור. לפי זה כותב המשנה ברורה (שם ס״ק ח) שבני ה׳ישובים׳ כשמתפללין בלא מנין ימתינו בשמיני עצרת מלהתפלל מוסף עד סמוך לסוף השעה הששית שבודאי לא יאחרו הצבור יותר מלהתפלל המוסף ואז יתפללו מוסף ויאמרו משיב הרוח. ה׳פסקי תשובות׳ (שם אות ד) מסביר שיחיד הרגיל להתפלל במניין מסוים נגרר אחר המניין שלו, אך בני ה׳ישובים׳ הם אנשים המתפללים ביחידות במקום שבהם אין מניין כלל, ולכן הם אינם טפלים למניין מסוים, לפיכך הם צריכים להמתין עד הזמן שמתפללים מוסף בשאר הקהילות באותה המדינה.