הראשונים נחלקו האם איסור זה נאמר אף באדם שאינו יכול לבוא אצל הספר תורה מסיבת אונס, כגון אסיר החבוש בבית האסורים או חולה שאינו יכול להגיע לבית הכנסת. המרדכי (תש״י) כותב שהאיסור לטלטל ספר תורה הוא אפילו עבור אדם אנוס. לעומת זאת, הרמ״א בספרו ׳דרכי משה׳ מצטט את האור זרוע (הל׳ קריאת שמע סי׳ ט) שכותב שמותר לטלטל ספר תורה עבור אדם אנוס.
השו״ע (סי׳ קלה סעי׳ יד) פוסק שאסור לטלטל ספר תורה ממקום למקום אפילו עבור אדם אנוס, כשיטת המרדכי. אולם, הביאור הלכה (ד״ה אין מביאין) תמה על שיטת המרדכי שכן בירושלמי מבואר שכל האיסור לטלטל ספר תורה הוא מצד הזלזול בספר תורה, שהאדם אינו מגיע אל הספר אלא מוליכים את הספר אל האדם. ולכן, כאשר מדובר באדם אנוס שאינו יכול להגיע אל הספר תורה לכאורה אין שום זלזול בהבאת הספר תורה אליו, וכפי שטען האור זרוע.
מאמר בנושא תפילה לזיווג לגבר
להלכה, הביאור הלכה מחדש שכל האיסור לטלטל ספר תורה (לשיטת המרדכי) הוא ביחיד שנאנס, משום שלא חל עליו חובת קריאת התורה כלל, אך מניין של עשרה אנשים שחל עליהם חובת קריאת התורה והם אינם יכולים להגיע אל הספר תורה מחמת אונס מותר לטלטל את הספר תורה אליהם בשביל לקיים את מצוות קריאה בתורה.
ולכן, בימי הקורונה שבהם נסגרו בתי הכנסת ואין אפשרות להגיע אל מקום ספר התורה מותר להוציא את ספרי התורה מבתי הכנסת אל רחובה של עיר על מנת לקיים מצוות קריאה בתורה במניין. ולכתחילה עדיף להביא את הספר תורה יום או יומיים קודם הקריאה, וראוי גם להשאירה שם למשך שלוש קריאות בתורה.
מידע שיש על לחלום על נחש
א. ברכת מעין שבע בליל שבת במניין ברחוב או במרפסת
שאלה:
האם אומרים ברכת מעין שבע בתפילת ליל שבת במניין שמתקיים ברחוב או במניין מרפסות?
תשובה:
בגמ׳ בשבת (כד:) מבואר שחז״ל תיקנו לומר ברכת מעין שבע בליל שבת משום סכנה. רש״י מסביר שבאותם ימים בתי הכנסת היו מחוץ לעיר ויש חשש שאנשים שמאריכים בתפילתם יחזרו לעיר לבדם ויכנסו לסכנה, ולכן האריכו את תפילת הציבור בכדי למנוע את הסכנה.
הראשונים הוסיפו שאף בתקופות שבהם אין חשש סכנה לא ביטלו את התקנה לומר ברכת מעין שבע, וכלשונו של הריטב״א (שם ד״ה ורבנן): "והאידנא דליתא לההיא סכנה לא בטלה תקנתא ממקומה דכיון דתקון תקרן".
השו״ע (סי׳ רסח סעי׳ י) פוסק עפ״י שיטת הריב״ש (סי׳ מ) שאין אומרים ברכת מעין שבע בבית אבלים או בית חתנים שהם מניינים ארעיים שמתקיימים בתוך בתים פרטיים, ומתחילה לא תקנו לומר ברכת מעין שבע אלא "בבית הכנסת שכולם באים לשם" (לשון הריב״ש), ולא במקומות אלו שטעם התקנה אינו שייך בהן.
אך המגן אברהם (ס״ק יד) מביא מנהג לומר ברכת מעין שבע אף בבית חתנים ואבלים, והוא כותב שאין למחות במנהג. ואכן, מנהג ירושלים הוא לומר ברכת מעין שבע אף במניינים שאינם קבועים, וזאת לכאורה כשיטת המקובלים שברכת מעין ז׳ נתקנה כחלק מנוסח התפילה כעין חזרת הש״ץ, ולכן חובה לאמרו בכל מקום .