אות התפילין - השראת השכינה
והנה התפילין "נקראים ׳תפילין׳ לשון פלילה שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ודרשינן אלו תפילין שבראש", וע׳ בכד הקמח לרבנו בחיי ערך תפילין "כי מצות התפילין אות היא שהשכינה דבקה עמנו... ולכך נקראו התפילין טוטפות שהוא לשון פאר ותכשיט... להורות שאנו עם מקבלי התורה מתפארים בשכינה שבה תפארתנו כענין שנא׳ כי תפארת עוזמו אתה, והשכינה ג״כ מתפארת בנו כענין שכתוב ישראל אשר בך אתפאר", ועי״ש עוד הרחבה בענין זה שהתפילין מורים על השכינה בישראל.
כנסו למידע כאן דם בחלום לפי הקבלה
והראוני בזה לראשית חכמה שער האהבה פרק ט׳ אות כ״ו שהביא מהתיקונים שכדי שתשרה השכינה על האדם צריך להניח תפילין יחד עם אות ברית דידיה, ובשבת אות הברית עם אות השבת. והיינו דב׳ האותות הנצרכים הם לצורך השראת השכינה על האדם, ובחול שורה השכינה כאשר יש על האדם אות ברית ואות תפילין, ובשבת ע״י הברית דידיה ואות השבת. וע״ש שהביא גם ד׳ הסמ״ג הנ״ל. וכן הובא כ״ז בשל״ה הק׳ ריש מס׳ חולין <דף ב׳ ב׳ בדפו״י).
[והנה מצאנו שבזמן הגלות התפילין והשבת הם הדברים שבסיבתם ישנה עדיין השראת שכינה, דהנה כתב בשל״ה הק׳ (ח״א פרק תורה אור סוד תפילין פ״ה א׳ בדה״ס דפו״י) "ואחר שנחרב הבית כתב הקדוש רשב״י שעל תפילין נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שבסיבתם הקב״ה משרה שכינתו בישראל", וכבר הביא כן בלשון הזו במטה משה <ח״א אות כ״ב), והנה כבר נת׳ עוד בחז״ל שמעולם לא זזה שכינה מישראל אפילו בשבתות של חול, ולפי״ז נמצא שבזמן הגלות אית לן השראת השכינה בחול ע״י התפילין שבסיבתם הקב״ה משרה שכינתו בישראל, ובשבת השראת השכינה היא בשבת כמובא בראשית חכמה בשם התיקונים דבזמנא דשכינתא איהי בגלותא דאתמר בה ולא מצאה היונה מנוח וגו׳ אלא בשבת וימין טובין (וכמשנ״ת בענין השראת השכינה בשבת)].
דברי הרמח״ל במה שא״צ בשויו״ט לעטור התפילין
הרמח״ל בדרך ה׳ <ח״ד פרק ו׳) האיר בזה בביאור ענין התפילין ומה שא״צ להם בשבת ויו״ט, וביאר שם שענין התפילין הוא כי נתן הבורא יתברך לישראל שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו יתברך ויתעטרו בו באופן שכל בחינותיהם הנפשיות והגופניות יתייחסו תחת האור הגדול הזה, ונמצא האדם כולו בכל בחינותיו נכלל תחת המשך הקדושה הזאת ומתעטר בה ומתקדש קדושה רבה.
וע״ז הוסיף הרמח״ל "והנה נצטוינו להתעטר בעיטור זה כל הימים חוץ מימי הקודש, שהם עצמם אות לישראל, ומצדם מתעטרים ישראל בעיטוריהם בלי השתדלות אחר, משא״כ שאר הימים שאי אפשר להשיג העיטורים אלא בהשתדלות הזה וגם אחר ההשתדלות עצמו אין מעלת העיטור המושג בו כמעלת העיטור הנמשך מאליו בימי הקודש אלא פחות ממנו הרבה" עכ״ל. ןוע״ע שם חלק ד׳ פרק ז׳ בביאור ענין ימי הקודש, יום השבת קודש [ושאר ימי הקודש אשר הם כולם למטה מהשבת מדרגתו השפעתו וקדושתו].
כנסו לקרוא על פרק שירה סגולה
וציין מו״ר שליט״א שכעי״ז כ׳ הרמח״ל שם לענין התפילה בשבת שא״צ לבקש הבקשות כי האדם מעצמו עוזר בהמשכת השפע ע״ש עכ״ד מו״ר. (והועתק בלשונו לעיל בענין בקשת הצרכים בשבת אות ב׳) (והראוני בליקוטים מהגר״א שבסו״ס רזא השבת עמ׳ תפ״ו של׳ הגר״א הוא "התיקון התפלה דחול הוא בשבת ממילא, ולכן אין תפילין בשבת", וכעין מש״כ הרמח״ל דבשבת א״צ תפילה דצרכים וא״צ תפילין דגם בלי השתדלות הוא).