למה אנחנו פה? בשביל מה?
בכל אופן הבן אדם נולד ואם יש לו סיעתא
דשמיא גדולה אז הוא נולד בריא ושלם ואז הוא
מתחיל לגדול ובשביל מה? בסופו של דבר
החיים הולכים מהר מאוד והשנים נעלמות, אין
לנו, אין לנו הרבה שנים פה בעולם הזה. אז מה
אנחנו עושים עם זה? מקלקלים את עצמנו,
מקלקלים את העתיד שלנו. אנחנו לא מוכנים, לא
מוכנים לקבל את האמת ולחיות לפיה. רוצים
לחיות, ליהנות לו שכוח שבסופו של דבר אנחנו
מתים ואת זה אנחנו לא רוצים לדעת, אנחנו
מפחדים מזה כי אנחנו רוצים ליהנות. ה' נתן לנו
גוף ותיאבון ותאוות ואנחנו רוצים ליהנות. אנחנו
לא רוצים לעבור את כל החיים האלה בשעמום,
אנחנו רוצים בידור, אבל שום דבר לא יעזור.
קרא כאן נשיכה של כלב בחלום
אלה שמנסים לחיות חיים שטחיים, חיים של
הנאות ושקר, לא מצליחים בכלל להיפרד
מהפחד של המוות. וזה הפחד הכי גדול שיש
לבן אדם, פחד המוות, והפח ד הזה לא עוזב את
הבן אדם. ברגע שההנאה שלו נגמרת הוא שוב
במחשבות, אז מה יהיה לו בסוף? אחרי 120 ?
מה יהיה איתו? ואז הוא מתחיל לפחד ממחלות ,
מכל מיני אסונות אחרים והוא מתחיל לדאוג
ולחפש איזה ויטמינים לקחת ולעשות התעמלות
ולעשות את עצמו עוד יותר צעיר וכו' וכו' אבל גם
זה לא עוזר.
עם ישראל, העולם הזה כמו שאנחנו מכירים
אותו יעלם ובמקומו יוולד עולם חדש שכולו טוב
ללא יצר הרע עם אמונה שלימה שהקב"ה הוא
הכל יכול ואין עוד מלבדו. ואנחנו חייבים להתכונן
ולהכין את עצמנו לזה בכך שנגיע לביטחון
ואמונה שלמה בקב"ה ותורתו.
מידע על חלום על לידה
עם ישראל הגיע הזמן שאנחנו נתבודד עם
הקב"ה , ושאנחנו נגיע מבפנים, מתוך הנשמה
שלנו, מתוך הלב שלנו, בשכל שלנו , נגיע באמת
לקב"ה, אנחנו צריכים לדעת מה הקב"ה רוצה
מאיתנו! ואז נקבל תאבון עצום ללמוד, להתפלל
ולעשות את מצוות התורה ואלה החיים שלנו,
להיות נאמנים לגמרי להקב"ה ותורתו, ועל מנת
להגיע ל - זה כ"א צריך ללמוד. כ"א צריך לחשוב,
לשבת להתבודד ולקשור קשר עם הקב"ה,
להרגיש אותו, להתפלל עם דמעות, עם רגש, עם
קשר. זו ההנאה בעולם הזה. הבכי הזה זו
הנאה, זה מביא אותנו לאמת ושאנחנו בתוך
האמת - אין הנאה יותר גדולה מזה.
ומוות? יהודי לא מת. יהודי פשוט עובר ממקום
למקום. הנשמה היהודית, הקב"ה ברא את
הנשמה היהודית מעצמו מחלק של המהות שלו,
ולכן אין ליהודי ממה לפחד, רק אם הוא עשה
עברות בכוונה ולא עשה תשובה הוא צריך לפחד
ואם עשה תשובה אין לו דאגה.
מי שלא עושה תשובה יש לו דאגה גדולה
מאוד. יש מספיק אנשים גם בין היהודים שהם
בטוחים שאין יותר מאשר העולם הזה, מסכנים ,
אני מרחם עליהם. הם חיים את ה-120 שנה אם
יש להם סיעתא דשמייא גדולה, בו נגיד שהם
חיים ככה ולא חולים הרבה, רק קצת פה וקצת
שם ומה בסוף? מה יש להם לעבוד בשביל זה?
האם זו הנאה אמיתית, זה כלום זה נעלם, כשבן
אדם זקן אין לו אותו תאבון אין לא אותו רצון,
תשוקות, הוא אחר, הוא בקושי יכול ללכת,
כואבות לו הרגליים, כואב לו הגב, צריך
משקפיים , צריך שיניים תותבות או כמו שהיום
עושים השתלות וזה לא פשוט וזה מאוד יקר,
אבל הוא לא יכול ליהנות כמו פעם אז מה יש לו?