ביקורת: אני לא רפפורט – הצגה מרגשת, מבדחת ונוקבת – תיאטרון הבימה
מאת חיים נוי
ההצגה אני לא רפפורט, העולה בתיאטרון הבימה, היא מרגשת מאוד, מבדחת ונוקבת ומעניקה הזדמנות לשחקנים הראשיים, נתן דטנר ונורמן עיסא , להפגין יכולות משחק משובח , להתפרע על הבמה בטוב טעם ואפילו לגרום ללחלוחית קטנה בעיניים.
המחזאי והקריקטוריסט האמריקני הרב גרדנר כתב את המחזה ב-1983 ושנה לאחר מכן הוא עלה בברודווי ואחר כך ברחבי העולם. זהו אחד המחזות המופקים ביותר ואפילו בישראל עלה במשך השנים בתיאטראות רפרטוארים ובתי ספר למשחק. ההצגה זכתה לפרס טוני ופרסי תיאטרון נוספים. גרסת סרט הופקה ב-1996 עם וולטר מתיאו הנודע. הרב גרדנר מת ב-2003 ממחלת ריאות בביתו במנהטן.
העלילה עוסקת בשני גברים בני 81 המבלים את ימיהם ברביצה על ספסל בסנטרל פארק במנהטן בניו יורק. אחד מהם הוא מייד קרטר, אמריקני שחור, שעדיין עובד כאיש תחזוקה בבית מגורים גדול בעיר ושם הוא גם מתגורר בקומת המרתף. חברו לספסל הוא תימהוני מסתורי ששמו כנראה נט מויר, המפליג על כנפי הדמיון , מספר בדותות על עצמו ולסובבים אותו ולפעמים השקרים עולים לו במהלומות שהוא חוטף מבריוני הפארק. סביב השניים נמצאים דמויות קרובות ומזדמנות. בתו של נט מבקשת להכניס את אביה לבית אבות או לשכנעו לגור איתה, העיקר שלא יסתובב ברחוב. נציג ועד הבית מודיע לקרטר כי הבניין ינוהל מעתה בידי חברת ניהול והוא מסולק מתפקידו וגם ממגוריו. נט מצליח לגרום לכך שנציג הועד חוזר בו מכוונותיו וזאת בזכות אחת מהבדיות שלו. בחורה מסתורית בשם לורי המציירת באחת מפינות הפארק, נתונה לסחיטה מצד בריון שהלווה לה כסף והיא ניצלת בזכות בדותה נוספת של נט. בריון נוסף הסוחט זקנים בפארק תמורת דמי חסות ומעבר בטוח בפארק, דווקא אינו נופל בשקרים של נט ומפליא בו את זעמו.
שמו של המחזה נעוץ בבדיחה נבובה הלקוחה ממופעי הוודביל שהיו רווחים בארצות הברית ושאותה מרבה נט, בעל אלף השמות, להשמיע כל הזמן.
נתן דטנר מרשים בגילום של נט וביכולות המרגשות שלו גם כשהוא סופג מכות וגם כשהוא ניצב ללא חת מול בריונים וסחטנים. משחקו הוא נפלא ומעורר אהדה רבה.
נורמן עיסא מצוין כקרטר שאינו רואה כמעט ומשחקו נפלא גם כשהוא מגשש באפלה. גם משחק קומי אבל זהו משחק שזור בעצב רב.
שחר רז מפגין משחק נפלא כנציג ועד הבית ואין ספק כי שחר הוא שחקן נהדר.
ריקי בלוך טובה מאוד כקלרה בתו של נט המנסה להצילו מסכנות הרחוב.
רונית אפל נהדרת כבחורה המסתורית בפארק ומשחקה מעורר אהדה רבה ובמיוחד בסצנה של התקיפה בידי הסחטן.
שלומי יפרח טוב מאוד בגילום הסחטן שתובע כסף מזקנים בפארק תמורת ליווי וטל קלאי מצוין כסחטן הכספים מהנערה.
הבמאי רוני ניניו להטט עם להקת השחקנים והתוצאה היא קומדיה אנושית, חכמה ונוקבת, עטורה בהברקות בימוי.
התרגום של אלי ביזאווי קולח ורהוט.סבטלנה ברגר עצבה תפאורה נהדרת. ארנה ברנט שמעוני עצבה תלבושות נאות. אבי בנימין אחראי למוזיקה הנעימה. זיו וולושין עצב תאורה ראויה וקים גורדון אחראית לתנועה המוצלחת.קרבות הבמה עוצבו בידי לירן מזרחי.
אין ספק כי זו הצגה העושה כבוד לגיל השלישי, המנון לחיים הללו שהם הבקרוב של כולנו.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתי"ם, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים
צילום –רדיי רובינשטיין
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים