טעמי המקרא

אנו באים לעזרתך מתוך רצון לעזור לך לשנן את טעמי המקרא — על ידם תדע לקרוא בתורה בכל מקום וכן בנביאים.

״ויבינו במקרא״ — אומר נחמיה והגמרא דורשת על פסוק זה: "אלו פסוקי הטעמים" (מגילה ל׳)

ואכן .חכמנו לא הגזימו בדבריהם. היודע את פסוקי הטעמים מגיע להבנת הפסוקים ולהבנת תוכנם ומאידך היודע ומבין בפסוקים יוכל בנקל להגיע לידיעת והכרת הטעמים.

הטעמים צמודים, איפא׳ בקשר אמיץ לפסוקים ופותחים פתח להבנתם.

כנסו למידע כאן צמח רודה נגד עין הרע

טעמי המקרא מהוים שפה של נגינה, כמו שהתוים הם שפת נגינה מתוכם קורא המנגן. מן הראוי שתשנן לך היטב את הסימנים השונים המופיעים על גבי כל טעם וטעם.

עליך, למשל, אכור שהסימן י מציק את הטעם -פשטא" וכאשר

"טעם" זה מופיע על המילה: ויאמר, הרי שיש לקרוא מילה זו בנגינת "פשטא" וכך בכל "טעם" ו״טעם".

הנה ערוכים לפניך טעמי המקרא השגורים:

אלו שמות הטעמים

9*?טא מנח ןרקא ^נה $טל קנח^עדז רקיעי טהפך

£כןף״כןשן ז רף־גדול קרכא ט?הא מנה ז$ת;תתא

?^ץיץ^י■• תלישא-גד^ה קךלא אזלא־

נחם ?רשים חקא תביר מזיב פסיק י קוף-^סוק
שלשלת קך5ךנ»רה מרכא־בפולה תזז״כךיומו:

חשוב לך עד מאד לדעת שהסימן המציין את הטעם, כשהוא מופיע על גבי האות המסוימת, הרי שיש להדגיש את הצליל המרכזי דווקא על אות מסוימת זו שעליה הוטבע הסימן.

אם תנהג אחרת תיראה מגוחך. מלבד השיבוש שבדבר המנוגד גם למבטא הנכון של השפה העברית.

אס הסימן מוטבע, למשל, על האות* א׳ שבמילה* "ויאמר"׳ הרי שעליך להבליט את האות א/ כי ע״י סטיה קלה אתה מעביר את ה״טעם" לאות אחרת ופוגם בנגינה של אותה מילה.

רשום נא לפניך עוד כלל חשוב* לעתים דומים סימני הטעמים בצורתם החיצונית איש לרעהו ואולם ניב הנגינה שוגה ואין זהות בין השנים. אין ספק שבמקרה כזה צמוד הטעם ל״טעם" נוסף.

כנסו לקרוא על לשם יחוד סעודה רביעית

למשל הסימן > שצורתו כמו חץ שרגלו השמאלית נקטעה כשהוא בא בעצמו הריהו* "יתיב", בעוד שאם בא אחריו ה״פשטא" הריהו* "מהפך".

או הסימן * יש והוא * "מונח", מונח צמוד ל״זרקא", "סגול", רביעי או "אתנחתא" ואולם כשהוא מופיע לפני "קטון" או "גדול" הריהו* "זקף".

או הסימן ' כשהוא לעצמו הריהו* "פשטא", ובצמוד לסימן המקביל לו משמאלו הריהו "קדמא" בעוד שהסימן שבמקביל* "אזלא" כשהוא לעצנזו הריהו* "אזלא גרש".

הטעמים המופיעים אחרי "סוף פסוק" הם נדירים בדרך כלל, פרט ל״שלשלת" שהוא "פזר" משולש ואף הוא מופיע לעתים רחוקות במחזור ההפטרות בנביא במשך השנה.

כלל חשוב: לעתים אתה נתקל בהפטרה במילה שאין עליה "טעם" כלשהו ואז אתה תתקשה בוודאי בסידורם הנכון של המילים לפי הטעמים. אם תשים לב תיוכח שהמילה הזו צמודה במקף: — למילה הבאה אחריה. אם כן עליך להבליע מילה זו ולתת דגש למילה שלאחריה. למשל: "רוני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ד׳". על המילה: "כי" מוטבע הטעם: "דרגא". ה״תביר" מופיע על המילה: "בא" ואילו המילה ״הנני״ חסרה ״טעם״ ואם p, צמודה היא למילה: "בא" ויש להבליעה במילה זו.

הברכות שאחרי קריאת ההפטרה, שאותם אתה מוצא בכל חומש יש להם סגנון אחיד מקובל.

בעוד שטעמי המקרא שוגים קצת בצלילם לגבי הקריאה בנביא.