וידע הקב״ה ברבי מתיא בן חרש שאינו מקבל הרפואה יען אינו מאמין בעצמו, וגם סברא עימו שנגלתה לו האשה מסיבת היותו חסר בזה העניין של שמירת העיניים, ואף על פי דאמרו עליו שמימיו לא הסתכל באשת איש ולא באשה אחרת, לא התקררה בזה דעתו, ורק אחר שקיבל הבטחה לכל ימי חייו שאין פוגע בו המשטין, היינו עד יום מותו, הסכים לרפואת עיניו מרפאל.

מאמר בנושא סליחות הרב אלבז שידור ישיר

1. מעשה באדם אחד מין שהיה רבו שונה ואומר אל תאמין בעצמך עד יום מותך, והיה חולק על דברי רבו, אמר הקדוש ברוך הוא, זה בא לחלוק על התורה, מה עשה לו ניסה אותו, ויצא יום הכפורים לתוך גינה אחת וראה ריבה אחת מקושטת נאה ומשובחת, ועמדה לו כנגדו, ובקש להזקק

2. ואל תדין את חברך 117עד שתגיע למקומו,ואל תאמר דבר שאי

: — v I • T :״ ••I T ־ •••"•"•:V TT- — : * I•

אפ #ר לשמוע לה, השיח עמה, אמרה לו אשת איש אני, אמר לה מקובל, אמרה לו כהנת אני, אמר לה מקובל, אמרה לו נדה אני, אמר לה מקובל, ולא זז עד שנזקק לה, הלך וישב לו לביתו אלופסין לומר מה עבר עליו, והיו רבותיו עולים ומבקרים אותו, ומוצאים אותו כחולה חודש אחר חודש, לומר מה עשיתי, והוא לא היה חולה, מה עשה הקדוש ברוך הוא, אמר עד מתי הוא מצטער, רמז הקדוש ברוך הוא לאותה שידה, והלכה ועמדה לפניו, אמרה לו עד מתי אתה מצטער, אני אותה האשה שנזקקת עמי, רוח אני, אלא בשביל שהיית חולק על דברי חכמים שאמרו אל תאמין בעצמך עד יום מותך (מדרש תנחומא מקץ סימן טו׳).

מידע שיש על הרב יצחק שוקרון

1. ופשטו של דבר שאי אפשר לעולם להגיע למקום חברו, לטעם שאי אפשר לעולם שיהיו דומים בכוחות השכל והגוף, ואף אם נולדו תאומים לאותה האם וכל גידולם תמיד היה יחדיו, אינם זהים בתכונותם, ואמרו במדרש כשם שאין פרצופותיהן שוין זה לזה, כך אין דעתן שוה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו (תנחומא פרשת פינחס סימן א׳).

2. אבל מצווה רמיה עליו, לדון את חברו לכף זכות על ידי שמשתמש בכוח המדמה להגיע למקומו.
   

1. שסופו להשמע. 120ואל תאמרלכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה:

*•* T • T V V • V V T V V • • $ T • S V

1. ואפילו אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו (תענית דף יא׳ עמוד א׳), שנאמר אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ חנננה (חבקוק פרק ב׳ פסוק יא׳).

2. וכדאמר רב גידל אמר רב, האומר אשכים ואשנה פרק זה, אשנה מסכתא זו, נדר גדול נדר לאלהי ישראל (נדרים דף ח׳ עמוד א׳), לכן ידקדק בלשונו בכל עניין לאמור בלי נדר.

אבל קשה הן זה מנדרי זרוזין הוא, וכדאמר רב גידל אמר רב, מנין שנשבעין לקיים את המצוה, שנאמר (וזהלים פרק קיט׳ פסוק קו׳), נשבעתי ואקימה לשמר משפטי צךקך (חגיגה דף י׳ עמוד א׳), ואמרו בכל דבר מצווה היה נשבע (מדרש תהלים מזמור פרק קיט׳ פיסקא מה׳), ואולי מדוד נלמד שסמך מייד השבועה לקיומה, שנאמר ׳נשבעתי ואקימה׳.

ועדיין בעי פרוק מי תוקע ליד דוד שחי הוא ומקיים השבועה, ולזה הטעם אומרים תנוחמו מן השמים (מסכת שמחות ברייתות מאבל רבתי פרק ד׳ הלכה יג׳), ולא אומרים מן השמים תנוחמו, שלא יזכיר שמים בחינם ואולי אינו חי לאמור תנוחמו, ואם כך באמירה כל שכן ׳ואקימה׳, ומאותו טעם אמרו (נדרים דף י׳ עמוד ב׳), מנין שלא יאמר אדם לה׳ עולה, אלא יאמר קךבן ליהוה (ויקרא פרק א׳ פסוק ב׳).

ולכן מתנה הוא תנאי לכשאפנה, ומי שיכול הוא להפנות ואינו נפנה עליו דיבר התנא לאזהירו.

וגם אולי שאני דוד שידע שיום פקודתו שבת הוא (שבת דף ל׳ עמוד א׳), ולא היה נשבע בשבת, שנאמר הודיעני ןהוה קצי ומדת ןמי מה היא אךעה מה חדל אני (וזהלים פרק לט׳ פסוק ה׳).

(ה) הוא דדה אומר, 122 אין בור ילא חטא, 123 ולא עם הארץ חסיד, 124ולא הבישן למד, לשון גזל הוא, שנאמר ואתי אתם קבעים הגוי בלו (מלאכי פרק ג׳ פסוק ט׳), לכן לא יאמר לכשאפנה, אלא יקבע עיתים כגזלן, וזה ׳הפרו תורתך׳, כלומר הגזל של הזמן, ובהיתר גמור הוא כיון שלה׳ הוא, והכול שלו.

איך יהא ירא חטא, כי אם אינו לומד מובטח לנו דאינו יודע ממי וממה עליו להיות ירא, ואחר כך ראיתי בדומה לזה לבעל הפרחי כהונה (כריתות דף כח׳ עמוד א׳) שרמז התנא דצריך להקדים לימוד התורה ליראת חטא, כי אין בור ירא חטא כדי לידע איך להתנהג בעבודתו יתברך.