1. מאימתי ממון חביב על האדם, הוי אומר משעה שטרח בעבורו והתייגע יגיעות רבות על מנת לכנוס, היינו ממונו, ואמר התנא עצה זו כי

186ממון חברךחביב עליך כשלך.

ביגיעות שלו עצמו מבין הוא, לטעם שאדם קרוב אצל עצמו, אך לא באשר מתייגע חברו, וכן הוא בכל עניין ולא דווקא בממון, וזה כמו שאמר הלל דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור (שבת דף לא׳ עמוד א׳), אלא שרבי יוסי פלס הדרך אל הכוח המדמה, כי בממון כולם נבונים, לא צריכים באר היטב.

מאמר בנושא חלום על צואה

1. פתח בממון וסיים בתורה, רמז למי ששם על עצמו להיות כיששכר יושב אוהלים, שיזהר בממון זבולון כאילו שלו הוא, שמחרף רעהו נפשו בעבור ישב שותפו לחיי העולם הבא ללמוד תורה השקט ובטח, שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה השקט ובטח עד עולם (ישעיהו

/ T - - •• t It t : - - - t It t : - •• - tt:

פרק לב׳ פסוק יז׳), מעשה הצדקה של זבולון ועבודת הצדקה של יששכר, שעובד את קונו בעזר הצדקה של זבולון, ואמר רבי אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה (בבא בתרא דף ט׳ עמוד א׳), היינו גדול זבולון המעשה את יששכר, יותר מיששכר.

ואמרו שמעון אחי עזריה (סוטה דף כא׳ עמוד א׳), ונקרא שמעון על שם עזריה, כי עזריה מעשה לשמעון (אברבנאל דברים פרק לג׳ פסוק יח׳).

מידע שיש על קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף מקור

188והתקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירשה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שנדם:

1. הנה בעי ביאור מהו ההתקן עצמך שאמר, ומה עניין הירושה לכאן. ונ״ל כדאמר רב יהודה אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים דף נ׳ עמוד ב׳), לכן נראה שרוצה לומר שיתקין עצמו ללמוד לשמה, אף על פי שלעת זו הוא בא ללמוד שלא לשמה, ועניין הירושה בא כמשל, שכל הבא בירושה אין ליורש כל טרחה בה, ואמר זה המאמר אחר אומרו יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, ודומה ענינם שלא טרח בשניהם.

ובא התנא להזהיר שלא יהא האדם רגיל בלימוד התורה כפי שבא בראשיתו ללמוד שלא לשמה, וישכח לבסוף העיקר שיש לו לטרוח ולפלס דרכו ללמוד לשמה, ובא להזכירו וכל מעשיך יהיו לשם שמים, היינו לשמה.

וגם אפשר לומר עניין הירושה לא כדרך המקובל שאב מוריש לבנו, אלא מה שלמד כבר אינו כקניין ירושה המובטח ליורש, אלא יש לו לשוב ולרכוש זו התורה שחוזר על תלמודו כל ימיו, שזה הנחת רוח האמיתי במחיצה של מעלה שאומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו (בבא בתרא דף י׳ עמוד ב,), וזה הוא לשם שמים, שבא לשם ותלמודו בידו, לכן התקן עצמך, כמו התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין (לעיל פרק ד׳ משנה טז,), ותלמודך בידך כשתכנס לטרקלין.

(יג) רבי שמעון אומר,הוי זהיר בקריאת שמע (ובתפלה). וכשאתה מתפלל,אל תעש תפלתף קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום

ברוך הוא, 193 שנאמר פי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה (יואל פרק ב׳ פסוק יג׳). 194ואל 195תהי רשע בפני עצמך: 193וגם ביונה (פרק ד׳ פסוק ב׳) כתיב הכי, אם כן לאיזה טעם הביא התנא פסוק זה דווקא מיואל.

אלא שביואל הקדים תשובה לתפילה, שנאמר וקךעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ןהוה אלהיכם (שם), להורות נתן דיש להרהר בתשובה לפני שבא בדברים אל המלך, ואחר שהרהר תשובה אינו בבחינת רשע בפני עצמו.