1. איך יאמר שתקוות אנוש רימה, ומי הוא שמייחל לרימה בבשרו, וכן אמר איוב כי טוב קויתי (איוב פרק ל׳ פסוק כו׳), ועוד אומר קויתי לעשות ענבים ויעש באשים (ישעיהו פרק ה׳ פסוק ד׳), וכל מקום שתראה תקווה היינו לטוב, וראיתי באלשיך שגם שואל זה, ואמר שהנראה הראוי שיאמר התנא שסוף אנוש רימה, וגם בפרקי משה כתב כמו האלשיך, ואמר שתיבת תקוה אינו יכול להולמה.

אומנם אנוש לשון חולשה הוא, שנאמר הךבבת אנוש לראשנו (תהלים פרק סו׳ פסוק יב׳), ורק צדיקים אין הרימה ותולעה באה בבשרם (בבא מציעא דף פג׳ עמוד ב׳), מכל מקום אם מקווה האדם, יקווה לחלקו עם הצדיקים, ואפילו בלעם אמר תמת נפשי מות ןשךים (במדבר פרק כג׳ פסוק י׳), ועוד אם אמנם קבע בנפשו כדברי התנא היותו מאוד מאוד שפל רוח עד הקצה, הן צדיק גמור הוא ולמה שתשלוט בו הרימה, אם כן אינו מקווה לה.

כנסו למידע כאן השתפכות הנפש תשחץ

ונראה לענ״ד בהתחבר לראשית מאמר התנא מאוד מאוד הוי שפל רוח, שזה אומר להסיר הגאווה (ראה ברמב״ם), שכל תקוותו בתאווה החולפת, והיה ואינה סרה, יש לומר לבעל הגאווה שנפשו אינה מלאה מכלום, ומקווה להבל החולף, שיש לו לדעת כי המוכרח היחיד לבוא היא הרימה, וזו היא תקוותו היחידה, ויסיר הדמיון ממנו, העולה מהנ״ל שאמר התנא תקווה לא במובן הרגיל אלא חלף תקוות בעל הגאווה.

ועוד אפשר שאמר התנא מאוד מאוד היינו ללא שארית, אפילו לא אחד מששים וארבע בגאווה, ומתי ידע שהסיר ממנו כל שמץ של גאווה, ואכן שפל רוח הוא מאוד מאוד, הוי אומר שיחשוב עצמו כאנוש הפחות מכולם שתקוותו רימה, ואינו ראוי באמת מהמטיב לכל יותר מזה.

כנסו לקרוא על סיפור על אחדות

והתוספות יום טוב דרכו הייתה דאין תקווה אלא מידה, ומצאתי לדרכו פסוק מפורש ןקו שלשים באמה (מלכים א׳ פרק ז׳ פסוק כג׳), וגם דצא עוד קוה קו המרה (ירמיהו פרק לא׳ פסוק לח׳), כתיב קוה וקרי קו.

ר״ל שמידת אנוש היינו החלש באדם, היא הרימה, לכן יש לו להיות שפל רוח מאוד מאוד, וק״ק על ביאור זה יען מי לא תשלוט בו רימה, מלבד צדיקים גמורים, לכן לא יצדק תיבת אנוש, אלא אדם, וכל שכן אנוש, אבל הרה״ג יחיאל אוחנונה שליט״א דעתו כי כך יצדק יותר לומר בדומה לאנוש, היא הרימה.

344רבי יוחנן בן ברויקא אומר, ועוד אמר לפרש תקווה מלשון מקווה, והאות מם משמשת, הנה רש״י פירש יעז מקרה (עזרא פרק י׳ פסוק ב׳) יש תקוה.

ופירש אונקלוס ?קרר המים (בראשית פרק א׳ פסוק ט׳) יתכנשון, ור״ל שישים האדם לנגד עיניו שסוף הומרו, אסיפת רימה ותולעה, ויקל לו בזה להיות מאוד מאוד שפל רוח עכת״ד.

1. הן רבים הראו באצבע שלא אפשר חילול השם בסתר, וחייב להיות שם איזה אדם על מנת שיקרא לזה המעשה חילול ה׳, ונראה זה מהא דאמר רבי אבהו משום רבי חנינא, נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא (קידושין דף מ׳ עמוד א׳), ראם לא תאמר הכי למה נוח לו, אבל אינו מוכרח ואפשר דלגודל העבירה אמר כך, ולזה אפשר קצת לשון נוח לו.

ועוד מהא דאמרו, היכי דמי חילול השם, אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, אמר אביי לא שנו אלא באתרא דלא תבעי, אבל באתרא דתבעי, לית לן בה (יומא דף פו׳ עמוד א׳), הנה חילול שמו הכול לפי האדם ולפי המקום, מכל מקום ליכא בהא עברה ממש, ואפילו הכי מחלל ה׳ הוא, אם כן כל שכן בעבירה ממש.

והיה נראה לומר אם היה עושה מעשה כזה בגלוי הוי חילול שמו, וזה הטעם דנפרעין ממנו דוקא בגלוי למי שחילל שם שמים בסתר, אין בו טעם מובן כי מה מועיל לרואה הפירעון בגלוי.

והנראה לענ״ד שיחשוב שמעשהו רק במסתרים, ואינו כך, כגון דמזדמנת שם עין רואה, והוא אינו יודע, ומתפרסמת רשעתו, ועתה יש להפרע ממנו בגלוי על חילול ה׳, כי היה מי שראה, ועוד אפשר שהחל במעשיו בסתר ותוך כדי בהגלות נגלות, בהפרד המסך, נפרעין ממנו בגלוי, שלעת זו גלוי לכל.

וכל הנ״ל לא יכון אם עבד עבודה זרה או בא על אחת מכל העריות או שפך דמים כי באלו גם באין רואה איש חילל את שמו יתברך (רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה ד׳), ומה ששאלתי מה מועיל לרואה

1. כל המחלל עזם שמים 346 בפתר, נפרעין ממגו בגלוי.אחד ש1גג

-ך - ״• T - ״ - ״• v * ״ : T ״ I ״ T V T - V ••

ואחד מזיד בחלול השם:

- • : • •• TV:

הפירעון בגלוי, יש לומר באלו השלושה דלא בא להועיל לאיש, אלא מידה כנגד מידה היא, מכל מקום לעובר עבירה יועיל הפירעון בגלוי אם ישכיל להתבונן בדרכי ה׳.

345 כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצות האמורות בתורה בשאט בנפש להכעיס הרי זה מחלל את השם (רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה י׳).