מדוע בנ״י יצאו ממצרים דווקא לאחר מכת בכורות, ומדוע הכה ה׳ גם בכור שאינו מצרי? אלא כנגד ישראל שנקראו הבן הבכור של ה׳ היתה קליפה של בכור הטומאה והיא ’החזיקה׳ את הבכור של הקדושה - עמ״י במצרים עד שה׳ הרג את קליפת בכור הטומאה במכת בכורות ואז יכלו ישראל לצאת ממצרים ונהרגו גם בכורות גוים כי קליפת הבכור של הטומאה היא לא רק של מצרים אלא זה בכללות.

פרק יב פס׳ ג - כלל - "ודבר הבא בקל וחומר אם נמצא לו רמז בכתוב נסכים לומר כי לזה נתכוון”.

”מצוה יש בה שם הויה חצי בא”ת ב״ש וחצי כפשוטו”. [וראה גם במאורי החיים מהזוהר].

קרא כאן חלום על חתול לבן

פס׳ ו - חלילה לומר על עמ״י שהיו עובדים ע״ז אלא מקצת מהם היו עושים כמנהג העובדי ע״ז בלי ידיעתם. [וקצת קשה על כך מדברי הזוהר ח״ב קע: שאומר במפורש שעבדו ע״ז, ראה מאורי החיים על פרשת בשלח אות יג].

פס׳ ח - פסח מצה ומרור לולא שלושתם יחד אין נס "ושלשת הענינים יחד היו צריכין להיות וזולת אחד אין נס בשנים האחרים".

פס׳ טז - טעמים מדוע ציווה ה׳ לחוג את חג הפסח דווקא שבעה ימים, אחד מן הטעמים הוא ע״פ הרוחניות ששורש נשמות ישראל הוא במספר שבע ולכן כנסת ישראל נקראת ג״כ בת שבע (במאורי אור הסבירו שהכוונה לשבע ספירות התחתונות).

פס׳ יז - מצות שמירת המצות היא מידה כנגד מידה כמו שה׳ לא איחר בזמן הגאולה אף אנו צריכים לדייק בזמנה של המצה.

פס׳ כה - אם ישראל לא היו חוטאים פסח שני כבר היו עושים בארץ ישראל.

פס׳ ל - אותו לילה של ליל הסדר האיר כיום וגם נס זה צריך לספר שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא” תספר לבנך שהלילה ההוא היה בחינת יום [וכן ראה לקמן פרק יג פס׳ ח].

פרעה בא למשה דווקא בלילה שהיה חשוך ולא ראו אחד את השני משום שפרעה אמר למשה שלא יראה יותר פניו (לפני מכת בכורות).

פס׳ לה - בני ישראל גזלו את ממון המצרים וגנבו את דעתם ע״פ הוראת שעה של נביא - משה רבינו.

פס׳ לו - ”הנה המשכיל על דבר יראה כי פעל אדם ישלם לו”, ודווקא משום שעמ״י לא היו להוטים על הממון זכו לממון הרבה [וראה יסוד דומה לעיל פרק ג פס’ יב שדווקא משום שמשה אמר שהוא לא ראוי להיות מנהיג זה האות והסימן שהוא הכי מתאים].

פס׳ לט - באמת עבר זמן רב מעת לישת המצות עד אפייתן אך הסיבה שהם לא החמיצו זה משום שבנ״י כל הדרך היו לשים אותן תוך כדי הליכה [מקיימים מצוות גם בלכתם בדרך].

מידע על סגולה נגד עין הרע נגע הצרעת

פס׳ מב - פס׳ זה רומז לחמישה ניסים מופלאים שקראו בלילה זה ט״ו בניסן במשך הדורות.

פרק יג פס׳ ח - ”בעבור זה” - זה בגי׳ 12 לרמוז 12 מצוות בליל הסדר.

פס׳ ט - ה׳סגולה׳ של האוה״ח הקדוש שמי שיקיים מצוות והגדת יזכה ע״י זה לבן.

פס׳ טז - מדוע ה׳ ציווה להניח תפילין על יד כהה ולא יד ימין שהיא המשובחת, אלא שמצד ה׳ יש כביבול שתי בחינות בידיו יד ימין שהיא היד הגדולה והיא של רחמים, ויד שמאל שהיא היד החזקה שהיא מידת הדין שבה מעניש ה׳ את הרשעים ולכן מידה כנגד מידה אנו מניחים תפילין ביד שבה היכה ה׳ את המצרים.

פס׳ יא.

מיקוד מורחב:

פרק יג פס’ יז - מדוע אמר לשון ויהי שהוא לשון צער על יציאת בנ״י ממצרים והרי צריך לשמוח, ועוד קשה למה כתב שהמשלח את בנ״י ממצרים הוא פרעה והרי ה׳ הוא שהוציאם? אלא שנכתב בלשון ויהי משום הצער שהיה לעמ״י ברדיפת פרעה ומצרים אחריהם, וזה קרה משום שהם יצאו ברשות פרעה שמכיון שחשב שהוא הוציאם זה מה שגרם לו לטעות שוב ולרדוף אחריהם, אך אם ה׳ היה מוציאם אע״פ שפרעה לא מסכים לא היה רודף אחריהם ולא היו מצטערים בכך.