פרק כג פס’ ב - הסבר נפלא ביותר לפס’ שלא יהפוך הדיין את הפסק שלו בכדי שתתקיים דעתו, לדוגמא אם דעתו שהנידון חייב וכולם חייבו ואם גם הוא יאמר שחייב יצא הנידון פטור (שאם כולם מחייבים הנידון פטור משום שצריך עדה מחייבת ועדה פוטרת) לכן הוא יתחכם לומר שהוא פטור ובכך יצא שהנידון יהיה חייב, אזי אסור לעשות כן.
פס׳ ג - הזוהר אומר שהעני עושה מריבה עם ה׳ למה הוא ברעב וכאשר נותן היהודי צדקה הרי שהוא משתיק את ריבו של הדל, וכשהוא לא נותן צדקה הרי שטענת העני היא נשמעת ומהודרת.
מאמר בנושא הרב אליהו זר
פס׳ ז - לפעמים מספיק לאדם ייסוריו שהוא רק יחשוב שיבוא לו רעה ועצם הפחד מהרעה זה מספיק ולא צריך שתבוא לו הרעה באמת [ומכאן אפשר להתחזק בחוסר הייאוש גם במצבים קשים שהרי לא בטוח כלל שהרעה תגיע וכדברי הגמ׳ בברכות (י.) אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים, וראה עוד מקורות
לכך במאורי החיים].
פס׳ יג - "מנין מצות עשה הם רמ״ח כנגד רמ״ח אברים של אדם ושס״ה לא תעשה הם כנגד שס״ה גידיו והוא מה שרמז שלא יאמר אדם אקיים כך וכך מצות ויספיקו לשמירתי, לזה אמר ובכל אשר וגו׳ פירוש בכל המצות תהיו נשמרים ובחסרון אחד מהם תחסר השמירה לאותו אבר המכוון לה". [וראה גם בפרשת ואתחנן (ד, ד)].
פס׳ יט - ירמוז שלא ישחית אדם זרעו ותהיה הטיפה הראשונה שלו מובאת בית ה׳ הכוונה אל אשתו שהאישה נקראה בית, וכמו שקיים זאת יעקב אבינו.
פס׳ כ - המלאך שה׳ אמר שילך לפני עם ישראל אין הכוונה למלאך רגיל ממשרתי עליון אלא זה המלאך הגדול [ובמאורי אור פירשו שהכוונה לשכינה והוכיחו כן מדברי האור החיים במקום אחר].
פס׳ כא - ”רמז לפעולת האדם אשר תסובב תמורת טוב ברע ועבד מולך ושפחה יורשת גבירתה, ועל ידי זה יתנקם נקם מהעושה תמורה ולא ישא לפשעכם".
פס׳ כב - "כי באמצעות עסק התורה והמצוה הנה האדון יעקר שורש הקליפה וענפיה שהם המסיתים והמדיחים והמבקשים להשפיל דגל התורה” [וראה עוד באוה״ח בראשית (ד, ו) ששם ה׳ אומר לקין שאם הוא לא ירחיק את היצה״ר מתשוקתו עדיין היצה״ר ימשול בו, שבשביל שה׳ יקבל את תשובתו צריך שהוא יסיר ממנו את הרצון לרע].
פס׳ לב - ”ונתכוון גם לומר כי הכורת ברית לעובד עבודה זרה כאלו כרת ברית לעבודה זרה עצמה ... כי בחינת העבודה זרה תתלבש בעובדיה ובזה נמצא שכורת ברית גם לאלהיהן רחמנא ליצלן".
מידע שיש על ברכה למנהלת חדשה
פרק כד פס׳ יא - נראה מדברי הרב שאצילי בני ישראל זכו לדרגת נבואה גדולה אף משל משה, ואתמהה.
"ויש עוד לאלוה מילין בפירושן של דברים ושומר אני עצמי מהעלות על ספר דברים היושבים בסתר עליון לבל יהנו מהם מי שאינו ראוי לאור באור החיים".
פרשת תרומה
מיקוד:
פרק כה פס’ ב.
פס׳ ז.
פס׳ ט.
פס׳ י.
מיקוד מורחב:
פרק כה פס׳ ב - הסבר הכפילות ’לאמו־’ ואח״כ ’דבר׳ בכל התורה כולה ”בכל מצוה צריך לומר לו לאמר ודבר ובאחת מהנה לא יהיה נשמע שחובה עליו הם הדברים לאומרם להם אלא רשות”.