פס׳ ז - ”למה נגרע וגו’
נכתב על ידי: Yafator
תאריך: 14/11/20

פס׳ ז - ”למה נגרע וגו’. צריך לדעת טענת האנשים במאמר למה נגרע, הלא טעמם בפיהם יענו אנחנו טמאים, ומה מבקשים ליתן להם תורה חדשה? ואולי כי לצד שנטמאו ברשותו יתברך בין למאן דאמר טמאי מת מצוה בין למאן דאמר נושאי ארונו של יוסף חשבו כי ידין ה׳ אותם כטהורים, וכשם שמצינו שיתרצה ה׳ עשות הפסח בטומאה בציבור, לזה טענו למה נגרע, וכי בשביל שעשו מצוה יהיו נגרעים מקרבן פסח".

פס׳ יד - מדוע השוואת הגר בכל המצוות כאזרח (כיהודי רגיל) נכתבה דווקא במצוות פסח ולא במצוה אחרת? ”אכן לצד שיש מקום לומר שאין הגר חייב בפסח לפי שלא היה לא הוא ולא אבותיו במצרים ואין מקום למעשה פסח אצלם כי לא פסח ה’ על בתיהם במצרים, וזה דומה למאמרם ז״ל שאמרו גר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר וכוי כמו כן הדבר הזה, לזה חידש הכתוב דין זה כאן ואמר וכי יגור אתכם גר ועשה פסח הוסיף בו תוספת פירוש שהגם שאינו מהיוצאים ממצרים אף על פי כן מלבד שצריך לעשות כל המצות ואף גם זאת ועשה פסח וגו’.

כנסו למידע כאן ציטוטים על לימודים והצלחה

ודקדק לומר אתכם לומר שהגם שאתם רואים זה חדש מקרוב בא עם כל זה אתכם הוא כאחד ממנו, ויציאתנו ממצרים היתה גאולת עולם גם לנפש הגר, הגם שלא היה בנגלה היה בנסתר, כי שורש הקדושה אחד הוא וכשהיו אבותינו במצרים היתה כללות הקדושה טבועה בטומאת מצרים ואם חס ושלום היה כללות הקדושה נטבע אין תרופה לענפים כי הכל הולך אחר העיקר והצלת העיקר נוגעת גם לענפים”.

פס׳ כא - בזוה”ק מובא שטעם הליכת בנ״י במדבר זה בכדי לברר את הניצוצות השוכנות שם ביד הס״מ שמקום משכנו במדבר, ולכן בנ״י חנו בכל מקום זמן הצריך לברר את אותם ניצוצות, ”גם לא היו חונים אלא במקום שיש לברר ולא במקום שיספיק בו הבירור במשך זמן הילוכם בו".

פרק י פס’ כט - החלק המובחר ביותר בארץ ישראל הוא דושנה של יריחו, והוא ניתן לבני יתרו (בני הקיני). [במאורי החיים מביאים מהספרי שזה היה לתקופה מסויימת עד שבנימין נטלוהו משום שהם בנו את בית המקדש].

פס׳ לב - לדעת ר׳ אליעזר שרצה יתרו ללכת ולחזור אחרי דברי משה הוא נתרצה להישאר אלא שאחר שראה שנגזרה גזירה להתעכב במדבר ארבעים שנה הלך לגייר בני עירו וחזר.

כנסו לקרוא על משפטי חוכמה מהתורה

פס׳ לה - "וצריך אתה לדעת כי החיצונים ישנם בב׳ הדרגות א׳ הוא בחינת המסית והמפתה לנדבק בו להרע ולהשחית, ב׳ בחינת המזיק והמחבל ואין בטבעו לפתות”.

”כל ניצוצי הקדושה יקראו ישראל”.

פרק יא פס׳ י - מדוע חרה אף ה׳ מאוד? משום שמי שעובר עבירה משום תענוג החטא או התגברות התאווה בו "יש לדון בו צד אונס" אבל בנ״י שביקשו לשוב מצרימה "הרי הם כמגרים בהם יצר הרע ואין גדר רע גדול בזה”.

ובעיני משה רע בהסבר השני מביא האוה״ח שרע בעיני משה העונש הגדול שה׳ נתן לבנ״י.

פס׳ יב - ”שכל נשמות עם בני ישראל דור המדבר היו ענפי נשמתו של משה רבינו והוא היה להם לאב”.

פס׳ יז - באמת ה׳ נתן כוח במשה שיוכל לשאת את משא כל העם לבדו וכשמשה מיאן בדבר ה׳ חזר ולקח ממנו מה שצריך לבאים לשאת עמו במשא העם.

פס׳ יח - ”התרה בהם והאריך להם זמן ואמר עד למחר ובזה יהיה להם הלילה לחשבון הנפש אולי ישובו בתשובה וינחם ה׳ על הרעה כי לא יחפוץ ה׳ להשחית עמו".

פס׳ כא - "נפלאו ממני הדברים ממי שאמרם שאין נכון ליאמר כזה אפילו מאדם שלא הכיר גדולת אלקי ישראל ומכל שכן לאיש האלקים, ורז״ל מהם חשבו לו לחטא” ויש לתרץ לפי פשטן של דברים בשני דרכים - א. ”שעיקר הפלאתו היתה לצד שהבין מדברי ה׳ כי מין אחד של בשר, ואין הכי נמי אם היה אומר שיתן להם כל מינים שבעולם של בשר לא היה מתמיה”, ב. שאין ה׳ עושה נס לשקר וא״כ מדוע יעשה נס לעם ואח״כ יענישם לכן משה הבין שה’ ימציא להם בשר שלא בדרך הנס ועל כך התמיה.

פרק יב פס׳ א - מרים ואהרן דיברו בפניו של משה דרך תוכחה.


 
אודות המחבר
המאמר הודפס מאתר portal-asakim.com - אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים
http://www.portal-asakim.com/Articles/Article58021.aspx