פס׳ כד - מדוע רק כלב זה לכינוי עבד ה׳ ולא יהושע גם כן? משום שכלב ”נכנס בגדר סכנת יצר הרע וחברתו הרשעה ותחל רוח רעה לפעמו” וחזר בו ועשה רצון ה׳ יתברך, משא״כ יהושע שתפילת משה הצילתו שכלל לא יכנס לגדר הרע.

יש כח בתפילת הצדיקים לחזק אדם ביראת שמים בסוד ’צדיק מושל ביראת ה”. [וראה

במאורי החיים שהביאו הרבה מקורות והרחבות יפות לזה].

כנסו למידע כאן השלך על ה יהבך והוא יכלכלך

ה׳ הבטיח את כלב שיחיה כל משך ארבעים שנה עד שיבואו לארץ "הרי הובטח בחייו ארבעים שנה מה שלא נעשה לשום צדיק בעולם".

ומה שהובטח לחזקיה שהוסיף לו ה׳ 15 שנה ולדוד ה׳ אמר שלא מודיעים לאדם קיצו והרי לחזקיה כן הודיע, אלא שדווקא קץ חיי אדם שנקבעו לו מתחילה לא מודיעים לאדם אך תוספת שניתנה לו זה לא בכלל הגזירה.

פס׳ כה - מדוע עמ״י ישב בקדש 19 שנה לאחר שחזרו ולא בתחילה שכבר ישבו שם? משום שבתחילה עוונם היה גדול יותר והיה חשש שיפלו לפני העמלקי כי שעת הסכנה חמורה יותר אך לאחר מכן שפחת עוונם יכלו לשבת שם.

פס׳ כט - הגזירה שכל דור המדבר ימות במדבר זה לא מזמן חטא העגל אלא רק מי שהיה בגיל 20 ביציאת מצרים, אך מי שהיה בן פחות מעשרים וכעת בחטא העגל הוא בן עשרים הרי שהוא לא בכלל הגזירה, "ואולי כי גם ה׳ אמר דבריו שקולין כמנהגו שאומר דברים סובלים ב’ דרכים אם זכו יהיה לטובה לא זכו וכוי, וכן תמצא כשאמר לאדם ביום אכלך ממנו מות תמות הזכיר יום סתם תוכל לומר יומו של אדם ותוכל לומר יומו של הקב״ה אלף שנה וכשעשה אדם תשובה הטה ה׳ הכוונה לזכות שהוא יומו של הקב״ה, כמו כן במה שלפנינו נתכוון במאמר אשר הלינותם ב׳ דרכים, אחד על אשר הלינותם, ואחד הוא הבדל להתחלת ההלנה כדברינו, אם זכו יתפרש הדבר לזמן יציאה כדברינו, ואם לא זכו תתקיים הגזירה גם על אותם שהיו כשיצאו פחות מעשרים, ומה שאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ידבר על רוב המלינים, ולזה כשראו בשנת המי שלא מת אחד מהם עשאוהו יום טוב על שנתבטלה הגזירה מעל אותם שיצאו פחות מעשרים והיו בשעת הגזירה בן עשרים".

כנסו לקרוא על שאלת תקשור חינם

פס׳ לב - אמר שהגופות של דור המדבר יפלו פגרים מתים ביד שר המדבר הלא הוא השטן שאין נפילה גדולה מזו.

פס׳ לו - ”דע כי לצד חמישה דברים יחרה אף ה׳ ויתנקם מהרה. א׳ האדם גדול וחשוב כי ימרוד בקונו לא יאבה ה׳ סלוח לו שאינו דומה לאדם בינוני כי יחטא. ב׳ אדם שחברתו נאה וחסודה והוא מתעוות והולך בדרך לא טוב. ג׳ כשיהיה לאדם הרגש גדול להעירו לבל יחטא וכמעשה אותו שטפחו לו ציציותיו על פניו וכו׳ ולא יחוש להערה. ד׳ אם חטא והחטיא את הרבים. ה׳ אם יהיה חטא גדול ורחוק מטבע הרגיל, כמעשה אמון שאמרו לו יש לך הנאה וכו’” ופירוט כיצד כאן בנ״י עברו על כל החמישה וכיצד זה רמוז בפסוקים.

"דבה על הארץ מי זה אמר ותהי שיאמר על הארץ כלילת יופי כי רעה היא אין לך רשע רחוק מעשות כזה כי איך מין האנושי יעיז פניו כל כך לדבר דברים הפכיים בתכלית ההפכיות לומר דבה רעה על השלימות הטוב, אשר על כן חרה אף ה׳ והרגם מיד ולא האריך אפו להם".