פרק כג פס׳ ה - הנבואות החשובות הללו נאמרו בדווקא ע״י בלעם בכדי "לפרסם מעלת עם קודשו לפני כל האומות", ואם תשאל כיצד תשרה רוח ה׳ על אדם טמא כזה? "שאדם זה הוא אדם מובהק בכיעור ותיעוב ושיקוץ לא תנוח עליו הרוח הקדושה המגדת העתידות, גם הדברים מצד עצמן דברי קודש הם ולא יחנו בגוי טמא, לזה נתחכם ה׳ לעשות תיקון לדבר קדושה לבל תעבור במבוי מטונף ועשה מחיצה בין כח המדבר והדיבור עצמו ובין פי חזיר, והוא מאמר וישם ה׳ דבר אחד בפי בלעם הציע כח אחד שיכול להתמצע בין שניהם ובזה נעשה פי בלעם גבול בפני עצמו והדבר מפסיק לגבול כח המדבר והדיבור, ואז כה תדבר רוח הקודש היא תדבר, ורז״ל בזוהר אמרו כי תיבת כה תרמוז לבחינה קדושה והמשכיל יבין".
פס׳ ח - כיצד פועלת הקללה, שהרי אם המקולל חייב הרי שגם ללא הקללה יענש ואם הוא נקי וצדיק וודאי שאין הקללה תזיק לו בכלל, "אכן עיקר הדבר הוא לפי שמדתו יתברך להאריך אפו לעוברי רצונו בין לצדיק כשיחטא בין לרשע הגם שירצה לחטוא, ומדה זו היא אחת מי״ג מדות רחמים שנאמרו למשה ונוהגת תמיד זולת בעת אשר יזעום ה׳ דכתיב כי רגע באפו אז מתגברים הדינים על הנתבע במשפט באותו זמן ולא תתנהג מדה זו של ארך אפים, וכמו כן כשיקלל אדם את חבירו תסובב הקללה שעונותיו אשר ה׳ מאריך לו אפו עליהם ימהר ליפרע ממנו, אבל אם אין לו עון לא תועיל קללת המקלל כלום".
סוד ’נושא עוון׳ שה׳ מפרנס את הקטגור שנברא שחטא האדם [וראה בתחילת תומר דבורה והובא גם במאורי החיים].
קרא כאן ברכה להצלחה בראיון עבודה
בלעם אומר שהוא לא יכול לקלל את ישראל משום שאין בשורשם חלק הרע וישראל בשורשם צדיקים ונקיים, "והגם שהיו ביד ישראל עונות עון העגל והמרגלים וכדומה, כבר אמר ה׳ עליהם לשון סליחה, ואולי כי לטעם זה לא היה ה׳ מתכעס כל אותם הימים שהיה בלעם רוצה לקלל ח״ו".
מעלתם של ישראל תהיה גדולה כ״כ ש"אין דומה להם בכל הגדולות שיגיעו האומות".
פס׳ י - "ותדע שהצדיקים הגם שיהיו מועטים יפליגו במספרם, והרשעים בהפך הגם שיהיו רבים מספרם מועט כאומרם ז״ל שאמר ה׳ לחזקיהו כשאמר לפניו רבים אשר את שבנא וגו׳ אמר לו אין מנין לרשעים".
יש שני דרגות בצדיקים, יש שהולכים מיד במיתתן למקום האושר העליון, ויש שביציאת נשמתן מתעכבים (בסיבת חטאים וכדומה) זמן מה עד שיגיעו למקום האושר העליון, ובלעם הרשע הפליג לבקש להיות כמו דרגת הצדיקים הגבוהה ולמות ומיד להגיע למקום האושר העליון.
"ולפי שעמד על מזגו והנה הוא רע בתכלית הרע ונמנע ממנו עשות יושר, לזה שאל דבר שיכול להיות שבשעת דכדוכה של מות יהיה ישר, וכיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותכף ימותו היו עושים אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך כי דבר מלך עליהם מלך זקן וכסיל רחמנא ליצלן".
מידע על ברכות להצלחה במבחן
פירוש נוסף - שישרים יהרגוהו והם ישראל, והכוונה שימות ע״י ישראל וכן היה.
"יתבאר מאמר ותהי אחריתי וגו׳ על פי מה שקדם לנו ממאמרי אנשי אמת שאין לך קליפה בעולם שאין בה ניצוץ מהקדושה סוד המחיה אותה, וכבר הארכתי בענין זה בכמה מקומות ובפרשת שלח לך בפסוק כי לחמנו הם וגו’, ואותו ניצוץ כשבעליו נהרג על ידי ישראל מתברר הניצוץ ההוא הטוב, ולפעמים ידבק בו אם הוא נקי בלא פסולת, והוא מאמר תמות נפשי מות ישרים ובזה תהיה אחריתי כמוהו כי הניצוץ ידבק באיש ישראל והרי הוא כמוהו". [וראה גם לקמן פס׳ כד - "ודקדק לומר ישתה, לפי מה שהקדמנו כי על ידי הריגת עכו״ם נדבקים חלקי הקדושה בעם ה’ בסוד כי לחמנו הם כמו כן אמר כאן ישתה והבן". יסוד זה מזכיר לי סדרה מצוירת שראיתי בילדותי שנקראת ’שימו׳ שכאשר מישהו נהרג כוחו עובר להורג - וכנראה מקורם מדברי חז״ל].
"ומצינו בדברי המקובלים כי נפשו של בלעם באה בחמורו של רבי פנחם בן יאיר, וזה יורה שנתקן באחריתו, והגם שמת על ידי ישראל היה הניצוץ משוקץ והוצרך להתלבן בגלגולים וליבונים ועמד עד שבא לאתונו של ר׳ פנחס בן יאיר ומשם עלה למקומו הראשון" [וידוע שלפי חז״ל בלעם הוא לבן ואולי בשל כך נקרא לבן על שם הליבונים שהיה צריך לעבור].
פס׳ יא - מדוע בלק חיכה שבלעם יסיים לברך את ישראל ולא הפריע לו באמצע ועצר אותו מלהמשיך לברך? אלא משום שבלק חשב שבתכלית הדבר יסובב בלעם כל ברכתו לקללה אך מכיון שבלעם סיים לברך והיה לטובה כעס בלק.