ברחבי הארץ נתגלו שרידיהם של יותר ממאה בתי-כנסת: בצפון הארץ ובשומרון – כארבעים, בדרום הארץ – כעשרים, ובגולן ובעבר הירדן – כשלושים. בתפוצות נתגלו שרידיהם או כתובותיהם של עשרים בתי-כנסת נוספים. בין היתר נחשפו שרידיהם של בתי-כנסת מפוארים: באוסטיה שבאיטליה ובסארדיס, ואולי גם במופסוהסטיה שבאסיה הקטנה. בתי-כנסת אלה מצטרפים לשורה ארוכה של בתי-כנסת באסיה הקטנה, באירופה ובצפון אפריקה ששרידיהם כבר היו ידועים קודם לכן. אם נזכור, שאחרי חורבן הבית היו מאות קהילות יהודיות בארץ ובתפוצות, הרי אין המספר הזה אלא חלק זעום מכלל בתי-הכנסת שהקימו הקהילות היהודיות.

בתי-הכנסת היו המבנים הציבוריים העיקריים של הקהילות היהודיות, ואלו השקיעו בהם ממיטב משאביהן הכלכליים, כפי שמעידים הפאר הרב של הבניינים וכתובות-ההקדשה המרובות שנקבעו בהם. בבתי-הכנסת התאספה הקהילה לקריאת התורה ולתפילה בציבור, אך עם זאת שימשו גם בתי-המדרש ואכסניות, אף-על-פי שמותר להניח, כי בדרך-כלל לא התנהל הכול באולם העיקרי.

תכניותיהם של בתי-הכנסת ועיטוריהם משמשים בבואה נאמנה של האמנות ושל האדריכלות של התקופה ההיא. מתכנני בתי-הכנסת ובנאיהם לא פעלו בחלל ריק, והשפעת התרבות הנכרית –ההלניסטית, הרומית והביזאנטית – ניכרת היטב ביצירותיהם. למרות ההשפעה הזרה בתכנון המבנים ובעיטוריהם, ניכרת תפיסתם האמנותית והאדריכלית המקורית של מתכנניהם ובוניהם.

בבתי-הכנסת אפשר להבחין בקשת רחבה של תבניות ועיטורים, ואף כיוונם אינו אחיד.

טיול לשבת למצדה מגלה בפנינובית -כנסת מימי בית שני. לבניינים אלה, שצורתם הסופית התגבשה, כנראה, בעת המלחמה הראשונה ברומאים, אופייניים שורות של ספסלים בנויים לאורך קירותיו של אולם מלבני ועמודים התומכים את התקרה. פתחי המבנים פונים כלפי מזרח. אין כל זכר לארון-קודש ואין כל סימנים לעיטורים. כפי הנראה מקור התכנית באולמות דומים במקדשי דורא-אברופוס ומקומות אחרים.