ויזת העסקים הנפוצה ביותר לארה"ב היא ויזה מסוג B1.
זוהי ויזה קצרת-טווח לאורחים זמניים המבקרים בארצות הברית לתקופה קצרה לשם עסקים.
למעשה, לבעלי ויזה מסוג זה אסור לעבוד בארה"ב, כי היא איננה נחשבת לויזת עבודה. לכן, עבודה "כשלעצמה" אסורה.
אך למחזיקי ויזה לארה"ב מסוג B1 מותר בכל אופן "לנהל עסקים" בארה"ב: נסיעה להתמחות או לצורך אחר בחברה אמריקנית מטעם חברה ישראלית המשלמת לעובד במקום החברה האמריקנית, לדוגמה, מותרת.
זו גם הסיבה להנפקת ויזה לארה"ב מסוג B1 ברוב המקרים: חברות ישראליות עם סניפים בארה"ב עשויות לשלוח נציגים ולצייד אותם בויזה מסוג זה. השתתפות בכנס, ביקור נימוסים, ניהול משא ומתן, ביקור לקוחות ותיקונים לדוגמה, מותרים גם הם.
בכל אופן, אסור לתייר לקבל שכר מאף גורם אמריקני.
זוהי ויזה לניהול עסקים למיניהם, מרוב הסוגים והתפקידים, אך לא לעבודה.
בניהול עסקים כאלה מטעם חברה יש הרבה פוטנציאל: העובד יוכל לעבור התמחות ולהתחבר לחברות הגדולות
והמצליחות בעולם ואף לקבל משכורת ע"י החברה הישראלית בו-זמנית. בנוסף, עובד שישלח מטעם חברה
אולי לא יצטרך לעבור חלק מההליכים המייגעים של הנפקת הויזה מאחר והחברה תטפל בזה בשמו.
בכל אופן, עבודה כשלעצמה, אסורה, והתייר עדיין ייאלץ לעבור לפחות כמה הליכים ביורוקרטיים, כמו
להתמודד עם הראיון , למשל.
במידה ועל התייר עצמו להנפיק ויזה בלי עזרה מאף גורם, הוא חייב להיערך כראוי (גם נפשית) להליכים
המסובכים. הריאיון, כמו בכל מקרה של הנפקת ויזה לארה"ב, הוא קריטי וקשה לקביעה. זמן המתנה ארוך צפוי לאיש עסקים
הפוטנציאלי, ובראיון רצוי שיסביר כמה שיותר על עסקיו בארה"ב ויוכיח את הלגיטימציה שלהם (ייתכן וגם יידרשו מסמכים עסקיים).
כמו עם שאר סוגי הויזות, רצוי להראות אי-כוונה לשהות בארה"ב מעבר למותר, ולא להראות חשוד
מאף בחינה.
הויזה ניתנת לרוב לתקופה של 10 שנים, אך אסור למבקר להישאר בארה"ב במשך יותר מתקופה שתאושר לו ע"י נציגי משרד ההגירה בנמלי הכניסה לארה"ב.