ביקורת: "על החיים ועל המוות", תיאטרון גבעתיים – מחזה אבסורדי על עסקאות בעולם הבא

מאת חיים נוי

"על החיים ועל המוות" הוא מחזה אבסורדי נוסח חנוך לוין, שזור בתמונות ובמצבים הזויים , העוסקים בעורך דין שמאס בחייו העגומים והמעוניין לערוך עסקה עם האלוהים על שינוי מועד לכתו לעולם האמת.

נטע מגן כתבה וביימה את המחזה , המועלה בתיאטרון גבעתיים, והפיקה קומדיה אבסורדית, רוויה בפניני לשון ובתמונות ומצבים שונים ומשונים, טיפוסים מוזרים ואפילו ערכה התחשבנות עם האלוהים, המוצג במחזה כמנהל עסק משגשג, טיפוס נרגן ועצבני שמסכים לעסקאות כספיות, האמורות להיטיב עם מצוקת הצפיפות בעולם הבא.

גיבור העלילה הוא אדון מר, עו"ד שמאס בחייו האומללים, מנסה לקרב את מותו שנקבע, במקור, לעוד שנה. אולם, חרף עקשנותו לקצר את חייו, ניסיונותיו הרבים להתאבד עולים בתוהו,  ונציגת העולם הבא מסכלת את מזימותיו, כיון שנוכח צפיפות בשמיים, אין מקום לקבל מתים חדשים הרוצים למות בטרם עת.
בייאושו הרב מחליט אדון מר לפנות לרופא העיירה, הנחשב מקורב לבורא עולם,

 ולשכנעו כי ידבר על ליבו של "הבוס" להקדים את מותו.
אלוהים, טיפוס נוירוטי הצמוד לסדר ולכללים, מסכים לבסוף להיעתר לבקשה,

על אף החריגה מהוראות התקנון, בתנאי אחד: ההלוויה,הוא קובע, תיערך

במועדה החדש, בעוד שבוע, רק אם הנפטר יצליח לגייס אליה אלף אנשים,

שיתחייבו מראש כי ישתתפו בה. מכאן ואילך מתמקדת העלילה בניסיונו של הגיבור לארגן את העסקה עד לסיום המוחץ.

המחזה מוצג בתמונות לאורך הבמה של ביתו ומשרדו של הפרקליט, בית הוריו הישישים, לשכתו של בורא עולם ומרפאת הרופא. ההזוי.

רוב השחקנים מגלמים כמה דמויות, רובן גרוטסקיות. בין לבין הם עוסקים בהרכבת התפאורה המינימאלית לסצנות השונות.

הבמה בדרך כלל אפלולית וייתכן שהדבר גורע מהתמקדות הקהל באירועים, מה גם שהאולם ייתכן והוא גדול מידי עבור המחזה, הזקוק לקרבה מסוימת.

עמית רוזנברג הנפלא מגלם את האלוהים ואת אביו של עורך הדין ומגיש משחק ראוי ומשובח. קולו רהוט וברור, הדמויות הן מדויקות והוא מעצב אותן בצורה מושלמת.

יהודה נהרי המצוין הוא גם שרירן וגם רופא וכאן הוא מתבלט במשחק קומי ומשלב מבטא ומילים באקצנט גרמני, שלא תמיד הם נעימים למשמע, אבל לשמוע עגה גרמנית מנהרי – זו בהחלט חוויה מרנינה.

רותם כרמלי משחקת , בין היתר, את אשת הפרקליט וגם את המזכירה לענייני מוות והתפקידים מגולמים על ידה באורח משובח וראוי. היא משכילה להיות יעילה, ערמומית ואפילו אהבלית כמזכירה, בצורה קולחת ובמשחק יפה מאוד. היא גם מפגינה ידע בסריגה וייתכן שעד סיום ההצגות – יושלם סוודר חדש.

מיטל בן יהודה מתבלטת במיוחד כאימו של עורך הדין והסצנות שלה הן מושלמות ויפות. משחקה מעולה ומוצלח.

עידן ירדני כעורך הדין ממלא את תפקידו העגמומי בצורה מקסימאלית, משחקו ראוי ומעולה.

התפאורה של איה בן אשר היא מינימאלית ופונקציונאלית ובמיוחד היטיבה לארגן אביזרים וריהוט המתאימים לכלל הסצנות על ידי היפוך והרכבה מחדש.

איה סיגל אחראית לתלבושות הנאותות והמוצלחות.אמיר קסטרו עיצב את התאורה שהיא אפלולית בדרך כלל ותואמת את העלילה. שלום וינשטיין אחראי למוזיקה הנעימה והרלבנטית.קרן כלב איפרה כהלכה את השחקנים ובמיוחד את אשת הפרקליט, המאופרת גם בלכתה לישון.

נטע מגן הצליחה להפיק משחקניה משחק ראוי ומוקפד. העלילה קולחת בדרך כלל. אופייה הוא עגמומי בדרך כלל וצחוק רם בוקע רק ברפליקת הסיום. הרעיון הוא ייחודי ומעניין. ההקבלה לנוסח ואפילו לשמות כמו של חנוך לווין היא בלתי נמנעת; אלא שבכל המכלול הזה, עדיין חסר משהו שימריא עם ההצגה. ייתכן שאם הייתה קומפקטית יותר, מוצגת באולם קטן יותר , מוארת וקולחת יותר וממוקדת במרכז ולא בכל פינות האולם, אולי היה הדבר תורם לה. עם זאת, יש לשבח את נטע על היצירה, התעוזה והרעיון האבסורדי, אך הייחודי ואפילו לשפה שנעה בין המליצי לשפה ברורה ומוקפדת. הבימוי הוא מדויק עד לפרטי פרטים. "על החיים ועל המוות" היא בבואה של חיינו , לטוב ולרע , ומסע מעניין אל מחוזות דמיוניים, אך כל כך ארציים.

 הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.