ביקורת: ביבר הזכוכית , בית צבי ברמת גן – טנסי ויליאמס היה ודאי מצדיע להפקה

מאת חיים נוי

"ביבר הזכוכית" הוא אחד המחזות הידועים ביותר של טנסי ויליאמס, מגדולי המחזאים האמריקנים, וההפקה המועלית ב"בית צבי" ברמת גן היא ברמה משובחת שויליאמס, אם יכול היה, אני מניח, היה יוצא מקברו ומצדיע לה בחדווה רבה.

ויליאמס כתב את ביבר הזכוכית ב-1944 וההצגה זכתה להצלחה, להפקות אין ספור ברחבי העולם ובארץ, לסרט קולנוע, והיא נחשבת להצגה קלאסית המאפשרת לשחקנים להתבלט ולהפגין יכולות דרמטיות מוצלחות. טנסי ויליאמס נולד ב-1911 במיסיסיפי ולדאבון הלב מת מוות הזוי, בגיל 72, כאשר נחנק משאיפת פקק של בקבוקון עם טיפות עיניים שאותן ביקש להזליף בלילה בשעה שלן בבית מלון בניו יורק.

המחזה נחשב למעין אוטוביוגרפיה של ויליאמס עצמו והוא מתרחש בתקופת השפל הכלכלי הגדול בארה"ב בשנות השלושים של המאה העשרים. העלילה מתוארת מבעד לעיניו של תום, המחזאי עצמו, בן למשפחה שבה חיים אמנדה, שבעלה נטש אותה לפני שנים, לורה , בת נכה ברגלה , החיה בעולם של אוסף בעלי החיים מזכוכית שלה ותום, העובד במחסן ורוב לילותיו מחפש את החיים והריגושים האחרים בחוץ, "בית קולנוע" כפי שהוא מתריס בפני האימא. אמנדה המתכלכלת בדוחק מחפשת לשקם את חיי הקן המשפחתי הרעוע ולמצוא חתן לבתה, שנטשה לימודיה ואינה עושה בעצם דבר, חוץ מלחלום. המחזר המיועד מגיע בדמותו של ג'ים, חבר לעבודה של תום ומסתבר שהיה אביר חלומותיה בעבר של לורה , אך ארוחת הערב בבית המשפחה נותרת עם הפתעה ושברון לב.

הבימאי יונתן אסתרקין הצליח להעניק למחזה שדרוג עוצמתי והפיק מקבוצת השחקנים המוכשרת הצגה מעולה, שזורה בהברקות בימוי ואוירה. התמונות מתחלפות בתצורה מעניינת שבה צוות שחקנים אחר עורך את התפאורה ואביזריה ומוביל את המשתתפים אל מקומותיהם בעודם קפואים במצבם הקודם עד להמשך העלילה. ההצגה נפתחת בעצם מהסוף ובסיפור המחזה מפיו של תום שבסופו של דבר, בוחר בדרך החופש של אביו ויוצא למרחקים (טוב, רק לצי הסוחר).

מיכה לבינסון כתב את הנוסח העברי למחזה (מיכה, כיום מנכ"ל בית צבי, היה הבימאי של ההצגה בשעתו בקאמרי) והשפה היא קולחת, יפה וברורה.

דנה מאירוביץ' משחקת באורח מדהים את תפקיד אמנדה, האם הדואגת לעתיד ילדיה ,והמתרפקת על עברה הזוהר. דנה היא שחקנית מצוינת והיא מגלמת את הדמות בצורה הראויה להערצה. לפעמים דמות "האם הפולנייה" משתלטת עליה כשהיא חוקרת על מצבו הכלכלי של החתן הפוטנציאלי ולפעמים מבריקה בנוסח הקומדיות האנגליות הסנוביות, בשינוי גוון הקול והשיחה. דנה היא שחקנית אופי מרשימה ואין ספק שהיא כוכבת ההצגה.

רק השיר "קה סרה סרה" שהיא מזמזמת לא נראה לעניין כיון שחובר יותר מעשר שנים לאחר שנכתב המחזה.

לורה מגולמת בידי נעמה חזון ברגש ובנועם . לורה חייה בעולמה הפנימי וחוששת מהמפגש הכפוי עם ה"דייט" שנבחר לה. היא מקפידה לעוות את כף רגלה, כיאה לנכותה והסצנה שבו מתנפצת חיית הזכוכית היא מרגשת ויפה.

תום, מגולם בידי צחי לוק שעומד במשימה בכבוד ובהפגנת משחק משובח ויפה. הוא סובל בשקט את מריטת אוזניו בכל הצגה בידי לורה, אבל במיוחד הוא מפגין את הדמות התועה בעולם האפור והמשעמם שבו הוא חי. משחקו ראוי ומעולה.

צחי עמר מגלם בטוב טעם את ג'ים, המחזר המיוחל. הוא מייצג את המציאות מול החלום ואת עולם הדמיון מול החיים הקשים של המשפחה.צחי הוא שרמנטי ויודע לחולל, מקסים ומשחקו ראוי לציון וטוב מאוד. קטע ההתוודות שלו הוא עוצמתי ורב רושם.

התלבושות של איה בן אשר הן תקופתיות וראויות. השמלה ההזויה של אמנדה היא מיוחדת ומוצלחת. מעניין גם מניין השיגו את טלפון החוגה המעוצב ואת מכונת הכתיבה מדגם שמצוי אצל אספנים.

התפאורה גם היא של איה והיא פרקטית ונאותה.

יניר ליברמן עיצב את התאורה כהלכה ובמדויק.

איתי קרן אחראי למוזיקה היפה .

פרט ראוי לציון הוא שחלק הארי של הקהל מורכב מתלמידי תיכון וההתנהגות שלהם הייתה למופת, בניגוד להצגות רבות אחרות שאליהן מגיעים בני נוער. ההצגה המרגשת הניבה פרצי מחיאות כפיים והוסיפה להם מימד חשוב להבנת תרבות התיאטרון. חבל רק שלא דאגו לספק תכניות להצגה, כמקובל .

"ביבר הזכוכית" היא הצגה קטנה אבל גדולה ומיוחדת, הצגת מופת ולבימאי יונתן אסתרקין מגיעות תשבחות על ההפקה המוצלחת שמותירה את הקהל עם חוויית תיאטרון משובח.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA , עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.