ביקורת: "קוויאר ועדשים" – תיאטרון הבימה – קומדיה מטורפת מלוהקת בידי מיטב שחקני הבמה

מאת חיים נוי

"קוויאר ועדשים" בתיאטרון הבימה - היא קומדיה איטלקית מטורפת והזויה, מלוהקת בידי מיטב שחקני התיאטרון, הנהנים להשתולל על הבמה ולהגיש, גם תחת הקטגוריה של הצגת קומדיה , משחק מעולה וביצוע מלוטש ומשובח.

צמד המחזאים רנצ'ו טארבוזי וג'וליו סקארניצ'י, ילידי פירנצה, כתבו במשותף מערכונים וקומדיות , רובן מוזיקליות, לרדיו ולטלוויזיה האיטלקית  ולבמת התיאטרון. הקומדיה "קוויאר ועדשים" נכתבה בידי השניים לפני 55 שנים במיוחד עבור שחקן קומי איטלקי ידוע, נינו טרנטו, והיא הועלתה בערי איטליה, בטלוויזיה וגם הופקה לסרט . ההצגה גם הועלתה בישראל לראשונה לפני 29 שנים בהבימה ובבימויו של ניסים אלוני, בקאמרי, שם הייתה מועמדת לשישה פרסי התיאטרון, בבית צבי ברמת גן לפני 6 שנים ובעוד בתי ספר למשחק.

עלילת המחזה עוסקת במשפחה ענייה וקשת יום מנפולי, העוסקת במיני נוכלות למחייתה ומפרנסת בדרך אנשים נוספים. אבי המשפחה, סלווטורה נוהג ללכת לחתונות , הלוויות ואירועים נוצצים, בדמויות שונות, למלא תיקו במצרכים ומגדנות ולמכור אותם באמצעות שכנו אנטוניו. בנוסף, הוגה סלווטורה לייסד עמותה למען משפחות נזקקות ולהתרים בעלי אמצעים , כאשר המשפחה הנזקקת היא משפחתו. לצורך העניין הוא שוכר סבא סנילי על כסא גלגלים, אך עדיין בוער בו זיק של חמדנות לנשים, ממלא את הדירה בגרוטאות ומחפש את דייריה לדמויות עלובות. העלילה המפותלת עוסקת גם בגופה שקמה לתחייה, באיש הפשע המאורגן ובעוד טיפוסים סהרוריים המעמידים מחזה קולח ורצוף אירועים הזויים ומשונים וההילולה רבה.

מוני מושונוב הוא בימאי ההצגה ומגלם גם את תפקיד סלווטורה. מוני להטט עם להקת שחקנים מכובדת ורצינית והצליח לנהל איתם שעשוע תיאטרלי , מטורף ומטורלל, על הבמה ולהשתטות איתם בפינג פונג לשוני וחזותי.

מושונוב הוא שחקן ברוך כישרון. סגולותיו הקומיות הם נכס צאן ברזל בשדה הבידור מזה שנים ארוכות. מוני מעצב את דמותו של סלווטורה כהלכה ובאיפוק מסוים ובהחלט מצליח בתפקיד בצורה מצויינת.

אבי קושניר המשחק את אנטוניו , השכן, משחק בקלילות ובהומור משובח ומשחקו נפלא ונהדר.

יבגניה דודינה כוולריה, אשתו של סלווטורה, היא טובה מאוד, היא משתטה ומשנה ניואנסים בקלילות ומשחקה ראוי לציון מעולה.

סנדרה שדה כאחותו של סלווטורה, העוסקת בניקוי השירותים בתיאטרון, בהצגה , לא בהבימה, מגישה משחק מעולה ונהדר, מדוד ונעים.

יפית אסולין כביתם הצעירה היא טובה מאוד, משחקת בצורה מקצועית וראויה לציון.

מני פלורנטין כויטוריו מוכר העיתונים והשליח, מגלם את התפקיד באורח יפה מאוד , מוצלח וחינני.

שמעון כהן הוא ולוטו, גנב בדימוס, המעניק לתפקיד משחק קצר ומוצלח.

נצר אלוני הוא מצוין בתפקיד הסבא. משחקו נפלא ומוצלח במיוחד.

עידית טפרסון היא הרוזנת ואשת החברה ומשחקה מכובד ויפה, למרות שלא הצלחתי לשמוע אותה כהלכה, מקצווי האולם .

רוי מילר כברון, משחק יפה ובצורה נאותה.

הראל מורד כבנה של הרוזנת, הנרדף על רצח, משחק כהלכה ובצורה מוצלחת.

יניב הלפגוט כבנו של סלווטורה מגיע מתחרות ריקודים מרתונית, והקטע של כניסתו לבמה מבוים ומשוחק בצורה מוצלחת.

ג'אסן עבאס, המוכר עוד מתפקידו בסדרה "המסעדה הגדולה", משחק ברצינות, אך בצורה קומית בסבך העלילה ומצטיין בקטעים שבהם הוא מדבר באידיש, לתפארת הבלגאן על הבמה.

התרגום הוא של ניסים אלוני והשפה היא קולחת ורהוטה. התפאורה של אלכסנדרה נרדי היא מהממת, לרבות הרקע של בתי נאפולי. התלבושות שעיצבה עפרה קונפינו הן יפות ומוצלחות מאוד. רן בגנו אחראי לעיצוב המוזיקה האופיינית ועמיר ברגר אחראי לתאורה הנאותה. צחי פטיש אחראי לקטעי התנועה היפים.

"קוויאר ועדשים" היא קומדיה קלילה הראויה לימי אביב חמים אלה, נראה שהשחקנים עצמם נהנים להתפרע על הבמה ומנהלים בינם לבין עצמם דו-קרב של פניני לשון ומשחק. אין מדובר בהצגה גדולה או במחזה הראוי לציון מיוחד. לראות, לצחוק, ולשכוח חיש מהר , בצאתנו אל אירועי היום-יום.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.